מדוע להילחם בקרב- לשבת זכור

 
 
לפני מספר שנים התנהל דיון במטה הכללי של צה"ל סביב השאלה, מהו הדבר העיקרי שגורם לחייל להסתער בקרב, למרות שהוא יודע שיכול להיות שזה יעלה לו בחייו, בפורום מספרים שישבו כ30 אלופים, ועלו מספר דברים: אחוות לוחמים, החברות שיש בין החיילים, הרצון למימוש עצמי, תחושת האגו של אני ניצחתי ועוד, הדבר שבסופו של דבר עלה מפי רוב האלופים היה ההזדהות של החייל עם המטרה שהיא הגנה על העם שאני חלק ממנו ומהמורשת שלו.(ככה סיפרו לי, לא הייתי בדיון)
השבת נקראת שבת זכור בה קוראים על עמלק שנילחמו בעם ישראל קצת אחרי יציאתם ממצרים.
במלחמה אנחנו רואים שמשה רבנו המנהיג מחלק תפקידים במלחמה, יהושע הופך להיות המפקד בשטח של הלחימה, ומשה אהרון וחור עולים ועומדים על הגבעה שמשקיפה על המלחמה.
על עמידתו של משה אומר לנו המדרש על המילים:"אנכי ניצב על ראש הגבעה"(שמות יז 9)לא כתוב כאן ואני עומד, אלא "ואנכי ניצב"[ולמה?אלא]"אנכי" בזכות התורה-עשרת הדברות שפותחות באנכי...(פסיקתא רבה פיסקא יב, מתוך אוצר המדרשים)כלומר משה מצפה שמה שיתן ללוחמים את הכח להילחם יהיה הזהות עם התורה/עשרת הדברות, כשהם יודעים שאם הם מפסידים אז לא יהיה עם ישראל שיקיים את התורה. כך לעניות דעתי צריך שללוחמים יהיה ברור למה נלחמים כפי שבדקו במטכ"ל.
 
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה על המסמך הפנימי של סיפורי חז"ל
ליצירת קשר: 054-9077912