האם הנורמות והערכים השתנו לגמרי ב"קיבוץ המתחדש"?

האם הנורמות והערכים השתנו לגמר ב"קיבוץ המתחדש"?
המאמר יתפרסם בקרוב בעיתון הקיבוצי "הזמן הירוק"
(תגובה לרשימתו של עלי קדם, "טרמפיסט = שותף", הזמן הירוק, 23.3.2017)
מישהו שאל אותי באחד הבלוגים שאני משתתף בהם, לאחר שהעליתי שם את כתבתו עלי, האם המוסד הזה של ה"טרמפים" קיים עדיין ב'קיבוץ המתחדש'? הלכתי לברר וגיליתי שלמרבה הפלא המוסד הזה עוד קיים בצורה כלשהי בקיבוצנו. כבר לא רושמים מודעה בחדר-אוכל, אבל בסידור הרכב הממוחשב (של 50 כלי הרכב שהקיבוץ מחזיק), ישנה רובריקה שמי שמוכן לקחת טרמפיסטים יכול לרשום את שמו ולאן הוא נוסע.
ניסיתי לחשוב על השאלה שבכותרת, ושוב גיליתי להפתעתי לא מעט נורמות קיבוציות שעדיין לא זנחנו. למשל הנורמה של טיפול בקשישי הקיבוץ בהתנדבות. רכזת ו. קשישים פונה לפעמים אל חברים "צעירים" בגילנו וצעירים ממש, שישתתפו בהשגחה על בני ה85 - 90 הבודדים בקיבוצנו (למשל שייכנסו לביתם פעמיים בערב, או שיסיעו אותם, ולפעמים ייקחו אותם לארוחה ערב ביום שישי). אמנם התגובות הן שונות, אך הנורמה היא שלא מקובל לסרב לבקשה כזו.
יש עדיין חברים שמעבירים חוגים בהתנדבות, בלי לבקש תשלום, ורק בקיץ האחרון, התארגנו בקיבוצי 5 חוגים כאלו (ספרות, תנ"ך, אבולוציה, יצירת סרטי וידיאו ושימוש נכון בסמרטפונים). אמנם  לצידם יש חוגים שהמנחה הקיבוצניק גובה תשלום, וכל הנושא של 'חוגים חינם' שנוי במחלוקת.
בקיבוצים מתחדשים רבים אושרו או אושררו הסכם "אהדה". זהו הסכם המבטיח את אחריות ותמיכת הקיבוץ בנכים, ומוגבלים מכל מיני סיבות שמוגדרים כ"בעלי צרכים מיוחדים", בגין חברות ההורים בקיבוץ, או אם הם עצמם חברים. דובר על השתתפות הקיבוץ בהוצאות (דירה, בריאות, טיפולים מיוחדים וכדומה). הקיבוץ לוקח על עצמו כ-80% מההוצאות שמעבר לקצבת הנכות שהמדינה נותנת. זהו הישג מאד חשוב, והוא בולט דווקא בימים אלו על רקע שביתת הרעב של נכים המוחים על כך שקיצבת הנכות בישראל עומדת רק על 2500 ש"ח, והם מבקשים להעלותה לגובה שכר המינימום. הדיון בבקשתם נדחה פעם אחר פעם בממשלה ובכנסת.
יש עוד גילויים רבים של התנדבות בקיבוץ אבל תקצר היריעה מלפרט אותם. אדגיש עוד מוסד חשוב, שמשקף את הגישה השיוויונית ואת האחריות לקיום קהילה והוא "מס האיזון". כידוע מדובר על מס פרוגרסיבי, וכל קיבוץ יכול בקלות לבטלו, כי הוא אינו נכלל בין המלצות "ועדת בן-רפאל", אך רק קיבוצים מעטים עשו זאת.
ממאמרו של עלי, עולה גם השאלה האם נוצר "אדם חדש" בקיבוץ? אני חושב שהתשובה היא חיובית לטוב ולרע, אך גם זה מוגבל לשני דורות – דור המייסדים ודור הבנים הראשון (בדרך כלל).
האם הקיבוצים, הצליחו ליצור "אדם חדש"? אדם שיראה את טובת הכלל וטובת חבריו לנגד עיניו, ולא את טובתו האישית כדבר ראשון. אדם לא חומרני, מסתפק במועט. אדם שמוכן להיחלץ למשימות לאומיות ותנועתיות. אדם שידבק בערכים של שיוויון, שותפות ועזרה הדדית. "אדם חדש", זאת הייתה שאיפתם של כל הסוציאליסטים החל מהמאה ה-19, שהאמינו שהתנאים מעצבים את האדם, ובחברה טובה יצמח אדם טוב, וזה היה גם החזון הציוני של רוב התנועות הקיבוציות והסוציאליסטיות.
בקיבוץ "הישן" היה רושם שהשגנו את זה. אבל המחיר היה גבוה: נוקשות כלפי הילדים שהתקשו בלינה המשותפת, התכחשות לרצון להתפתחות אינדיווידואלית, חוסר במחשבה אינדיווידואלית, "תסמונת המטפלת" כאשר חברים לא יודעים לדאוג לעצמם באופן עצמאי. כלומר פעמים רבות "האדם החדש" שנוצר בקיבוצים היה בעל נכויות רבות.
אבל כאשר קיבוץ השתנה ל"קיבוץ חדש", שבו יש שכר דיפרנציאלי כשינוי הראשוני, והפרטה על גילוייה השונים, חזון "האדם החדש" נזנח, ואולי טוב שכך.
איתן קליש, גזית