הגוזלים שלי, פרחו מהקן..

גם הבית שלי התרוקן,
והבן שלי מוסיף שמן לשריפה
הקיימת,
ומספר על נפלאות משפחתה (של הכלה בעוד שבוע),
ואני מרגישה איך נצבט הלב,
כשארוחת הצהריים בשבת
מתבטלת ברגע האחרון,
כי הם מוזמנים כבר להוריה,
ושם..., איך לא... האחים עם הילדים מגיעים,
וההמולה מנצחת את האווירה בשירים ובצילצולים...,
ואני הבודדה, נאלצת להקפיא שוב את משניתן,
ולאכול בעצמי, (או להתחלק עם פח הזבל).
כי מה לעשות, אצלי קצת יותר עצוב,
ויש פחות קהל,
ואולי קצת יותר משעמם,
ואני חושבת: ומה יהיה כשיהיו לי נכדים?
גם אז, יבטלו שבתות בחברתי?!... .
כי אצלי, תמיד יהיה פחות שמח... .

תודה. אמרת בכל כך כנות, את תחושותיי שלי.

שבת שלום.

והרי נאמר " אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר"
ולא אחת אני מתגעגע להם ואיני יכול "ללכת להר" אז מרים טלפון ומבקש שיבואו הם והגבעות הנלווים.
מה זה מבקש?! מבקש בצורה שאינה משתמעת לשניים

חוץ מזה, כתבת בצורה נוגעת ללב.
ויש שיגידו צרות של מבוגרים :-)
לא לקחת ללב פשוט ליזום ולדבר. לדבר אתם ולא רק עם עצמנו.
כל טוב!

משהו אחד למדתי,
אחרי ששוחחתי (ומה לעשות גם "הממטרות" הופעלו על אוטומט, שלא במתכוון), והזמן וההבטחות- לא הניבו פירות, ועדיין אני מרגישהמעט מקופחת.
שמתי לב שלבן שלי אין מילה בתכנון סופי השבוע, וכי הצד שכנגד,אחראי ללוגיסטיות של הזמן.
ונכון להיום, אני מזמינה כבר באמצע השבוע, ופונה ל"שרת החוץ", ומאז, יש פחות ביטולים.
אמנם אני עדיין לא סבתא (לצערי), אבל כבר עכשיו אני יודעת שהכתובת צריכה להיות אל "ה?ש??ר?ה" (ולא ל"ש??ר", שבד"כ מותיר את עבודת התכנון בידיה של "השרה" לעיניני משפחה).

אבל..., תמיד חשבתי שהבעיה רק אצלי, והיום גליתי שזאת תופעה של המשפחות החד הוריות.

גם העובדה שהגוזלים מקננים יותר בבית הכלה הוא טיבעי . בדרך כלל נוהים הבנים אחרי נשותיהם לבית הוריה.
אני זוכר ששמעתי בילדותי לא אחת כי כאשר הבת מתחתנת היא מוסיפה עוד בן למשפחה. בנות קשורות יותר לאמותיהן . קשה אולי לקבל את זה אולם צריך להשלים עם כך .זה טבעו של עולם.

ישנה אפשרות נוספת לצאת עם חברות ולאכול ומי אמר שחיבים לארח את ילדנו שנוהגים באגויזם ולא רוצים להבין שגם לאמא יש רגשות לכן יקירתי ישנה אפשרות להסביר מה קורה איתך ולעמוד על כך שהם חייבים להגיע אליך וזה צריך להאמר לבנך

למי שהתייחס לבנים כאגואיסטים, זו לא המילה המתאימה. זוגות צעירים עסוקים, לימודים, עבודות חדשות, קניית דירה חדשה, משכנתא.. והרשימה ארוכה. איך אני מכניסה את עצמי לתוך הקובייה הזו.הם הבנים הכי מיוחדים בעולם.. אנחנו "קשורים בלב ובנפש".תמיד היינו שלושה.