המכה ה82-כתב פרופ יוסי גמזו

                                                 יוסי גמזו
                                הַמַּכָּה הַ-82
 
לִפְנֵי 57 שָנִים, בְּאַפְּרִיל שְנַת 61'
נִפְתַּח מִשְפַּט אַיְכְמַן וּבוֹ, בֵּין הֲמוֹן עֵדוּיוֹת שֶגָּרְמוּ זַעֲזוּעַ
טְרָאוּמָתִי לְכָל הַשּוֹמְעִים אֶת תִּעוּד הַזְּוָעוֹת שֶהָלַם וְנִחַת
עַל לֵב הַיּוֹשְבִים בָּאוּלָם וְעַל לֵב הָאֻמָּה שֶפִּתְאֹם אֲחָזוּהָ
 
מוֹרְאוֹת הַשּוֹאָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בְּתוֹלְדוֹת עַם מוּעָד לְכָל עָוֶל
קָם עֵד אֶחָד, ד"ר בּוּשְמִינְסְקִי, וְחֶרֶש סִפֵּר כִּי רָאָה בְּעֵינָיו 
אֵיךְ אִיש הָ"אֶס-אֶס" מִתְעַלֵּל בְּסָאדִיזְם בְּנַעַר יְהוּדִי כְּשֶהוּא דוֹחֵק אוֹתוֹ נִלְהָב אֶל
קַצְווֹת גְּבוּל הַסְּבֹלֶת שֶל גּוּף אֱנוֹשִי וְסוֹפֵר בְּאַפַּתְיַת זְדֹונָיו
 
אֶת סַךְ הַמַּלְקוֹת שֶסָּפַג קָרְבָּנוֹ עַד מַכַּת הַ-80 שֶכִּבְּדָה
בַּ"פְלִיק" הַסּוֹפִי אֶת הַנַּעַר שֶבֶּטַח נָפַח כְּבָר מִזְּמַן אֶת נַפְשוֹ
  בְּעוֹד מְעַנֵּהוּ מַרְגִּיש שְׂבַע רָצוֹן וְסִפּוּק כִּי עָשָׂה עֲבוֹדָה
  מֻשְלֶמֶת כִּדְבַר סִסְמַת אַוּשְוִיץ שֶ-ARBEIT MACHT FREI, שֶנִּתָּן לְפָרְשוֹ
 
  בְּכָךְ שֶאוֹתָהּ עֲבוֹדָה שֶל קַלְגַּס הָ"אֶס-אֶס" שִחְרְרָה אֶת הַנַּעַר
  מִתֹּפֶת חַיָּיו – אֲבָל כָּאן הִתְעָרֵב ד"ר הַאוּזְנֶר, אוֹתוֹ קָטֵגוֹר
  שֶל בֵּית הַמִּשְפָּט וְשָאַל אֶת הָעֵד שְאֵלָה שֶגָּרְמָה רִגְשַת-סַעַר
  עַזָּה בֵּין יוֹשְבֵי הָאוּלָם שֶשָּמְעוּ אֶת דְּבָרָיו בִּמְתִיחוּת וּמָגוֹר:
 
  "כְּלוּם כָּאן וּבְרֶגַע זֶה, ד"ר בּוּשְמִינְסְקִי, רוֹאֶה אַתָּה מִי שֶנֶּחְשַב שָם
  לְמֵת, אֶת הַנַּעַר הַהוּא?" (וְהַמֶּתַח הִגְבִּיר בָּאוּלָם אֶת עָצְמוֹ),
  -"כֵּן," סָח הָעֵד וְהִצְבִּיעַ מִיָּד עַל פַּקַּד מִשְטָרָה שֶיָּשַב שָם
  בִּטְוַח חֲצִי מֶטֶר מִתָּא-הַזְּכוּכִית בּוֹ יָשַב הַצּוֹרֵר בְּעַצְמוֹ.
 
  זֶה הָיָה הַפַּקָּד מִיכָאֵל (מִיקִי) גוֹלְדְמַן שֶתֵּכֶף, בְּתוֹם יְשִיבָה זוֹ
  שֶל בֵּית הַמִּשְפָּט כְּבָר הוּקַף בְּקָהָל שֶאֶת עֹז רִגְשוֹתָיו לֹא הִטְמִין
  וְשָאַל יִצְחָק צוּקֶרְמַן (אַנְטֶק לוֹחֵם ִגֵּטוֹ וַרְשָה): "אָז אֵיךְ, עַל זְוָעָה זוֹ
  לֹא סִפַּרְתָּ מֵאָז?" -"כֵּן סִפַּרְתִּי," סָח גּוֹלְדְמַן, "אַךְ כָּל מִי שֶשָּמַע אוֹתִי סֵרֵב לְהַאֲמִין."
 
  -"וְזֹאת," אָמַר אַנְטֶק, "הָיְתָה הַמַּכָּה  הַ-81 שֶהֻכֵּיתָ."
  וְגוֹלְדְמַן שָתַק, אַך הַיּוֹם שֶעוֹמְדִים אָנוּ דֹם כָּאן בְּיוֹם זִכָּרוֹן
  לַשּוֹאָה וְלַגְּבוּרָה צָרִיךְ לוֹמַר גְּלוּיוֹת בְּלִי רֶתַע
  שֶבְּדוּ"חַ מְבַקֵּר-הַמְּדִינָה הָאַחֲרוֹן
 
  נִכְתַּב שֶאֲפִילוּ כַּיּוֹם עוֹד יֶשְנָם נִצּוֹלֵים הַחַיִּים פֹּה בֵּינֵינוּ
  בְּעֹנִי מַחְפִּיר בּוֹ יוֹם-יוֹם מִתְלַבְּטִים הֵם אִם לְשַלֵּם חַשְמַל וּמַיִם אוֹ לִקְנוֹת תְּרוּפוֹת
  אַךְ מָה שֶמֵּעִיק עֲלֵיהֶם לֹא פָּחוֹת הוּא כְּאֵב הַבְּדִידוּת שֶאֵינֶנּוּ
  נִרְפָּא בִּידֵי עַם שֶלִּבּוֹ לֹא נִפְעָם מִצָּרַת שְׂרִידֵי הַתֹּפֶת שֶשְּעוֹתֵיהֶם טְרוּפוֹת
 
 מִסִּיּוּטֵי עָבַר שֶעוֹד רוֹדְפִים אוֹתָם עִם לַיִל
 וּמִמְּצוּקוֹת קִיּוּם בַּיּוֹם, שֶל צַעַר וּנְכָאִים
 וְזוֹהִי בִּשְבִילִי כַּיּוֹם מַכָּה 82
 שֶיֵּש לָשִׂים לָהּ סוֹף מִיָּד, כָּל עוֹד שֶהֵם חַיִּים.