שיר אהבה לבת השישים ותשע-כתב פרופ יוסי גמזו

יוסי גמזו
שִיר אַהֲבָה לְבַת הַשִּשִּים וָתֵשַע
 
סוֹד יָדוּע הוּא שֶרֹב שִירֵי-הַזֶּמֶר
בְּאַרְצֵנוּ הַיָּפָה וְהַטּוֹבָה
מַקְדִּישִים עַצְמָם בְּלִי סוֹף וְעַד אֵין גֶּמֶר
לַנּוֹשֵׂא הַחַם שֶשְּמוֹ הוּא אַהֲבָה. 
 
וְהַסּוֹד שֶלֹּא פָּחוֹת גָּלוּי מִמֶּנּוּ
הוּא שֶרוֹב שִירֵי-הַזֶּמֶר מִתְמַסְּרִים
לְתֵאוּר יָפְיָן שֶל כָּל חֲתִיכוֹתֵינוּ
רַק בִּתְנַאי שֶלֹּא עָבְרוּ אֶת גִּיל עֶשְׂרִים...
 
אַךְ כֵּיוָן שֶמְּחַבֵּר שִיר זֶה יוֹדֵעַ
כַּמָּה נוֹי יֵש  –  בְּגָלוּי, לֹא בְּהֶסְתֵּר –
בְּפְצָצוֹת שֶאֶת יָפְיָן הַמְּשַגֵּעַ
הֵן שוֹמְרוֹת בְּגִיל שִשִּים וְאַף יוֹתֵר –
 
הוּא מֵעֵז הַיּוֹם לִשְׂחוֹת נֶגֶד הַזֶּרֶם
וּמַקְדִּיש שִיר-אַהֲבָה מִלֵּב גַּבְרִי
לְאוֹתָן בְּנוֹת גִּיל שִשִּים פְּלוּס, שֶעוֹד טֶרֶם
נִתְכַּבְּדוּ בְּשִיר מִשּוּם פַּיְטָן עִבְרִי.
 
וּבִפְרָט לִגְבֶרֶת זוֹ אֲשֶר נִדְמֶה לִי
שֶיָפְיָהּ לֹא מִתְכַּוֵּן בִּכְלָל לַחְדֹּל
וְשֶשְּמָהּ הוּא יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי
שֶחָגַגְנוּ הַשָּבוּעַ בְּגָדוֹל
 
אֶת שִׂמְחַת שִשִּים וָתֵשַע שְנוֹת חַיֶּיהָ
שֶל עַלְמָה זוֹ שֶלָּעַד לֹא תִזְדַּקֵּן
כִּי הַגִּיל בָּהּ לֹא יָכוֹל לְתַעֲתֵעַ
אֲבָל הִיא מְתַעֲתַעַת בּוֹ – שֶכֵּן
 
הִיא כְּבָר לֹא כָּל-כָּךְ רַכָּה וּצְעִירָה פֹּה
וְתָוֵי יָפְיָהּ הַקְּלָאסִי כְּבָר בְּשֵלִים,
אַךְ עֻבְדָּה: עִם כָּל הַטּ‏וֹב וְכָל הָרָע פֹּה
הִיא אַחַת וְאֵין אַחֶרֶת בִּשְבִילִי.
 
הִיא כְּבָר לֹא קְטַנָּה כָּזֹאת שֶגּוּף חַלָּש לָהּ
וְשֶכָּל צִיּוּץ שֶלָּהּ זֶה קַרְנָבָל
וּכְבָר לֹא עַל כָּל פָדִיחָה וְכָל פַאשְלָה
יֵש סִבָּה טוֹבָה לִסְלוֹחַ לָהּ, אֲבָל - - - 
 
הִיא עֲדַיִן חֲתִיכָה וּלְעוֹלָם כָּאן לֹא יִקְּחוּ לָהּ
אֶת עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת, אֶת הַכִּנֶּרֶת וְהַחוּלָה,
כִּי אִם רַק הִיא מַבְלִיטָה לָהּ, בְּחֻצְפָּה וּבְהִתּוּל,
תַּ'חֶרְמוֹן וְתַ'כַּרְמֶל שֶלָּהּ –  אֲנִי מַמָּש מַסְטוּל
 
וּכְשֶרַק הִיא מְעַנְטֶזֶת, בֵּין גַּלִּי לִגְבַה-גַּלִּי,
אֶת אַגַּן-יַם-הַתִּיכוֹן שֶלָּהּ –  הַלֵּב אֶצְלִי פְּלִילִי,
כָּךְ שֶגַּם אִם כְּבָר עָבַרְתּ אֶת הַשִּשִּים שֶלָּךְ, מָאדאָם,
אַתְּ עֲדַיִן מַדְלִיקָה לִי אֶת הַמַּאנְגַל שֶבַּדָּם...
 
                       *    *    *
עוֹד מֵאָז שֶהִיא הָיְתָה מַמָּש תִּינוֹקֶת
הִיא מָשְכָה אֵלֶיהָ אֵש מִכָּל כִּווּן
אַךְ אוֹיְבֶיהָ, גַם בִּקְרָב אוֹ בְּמַחְלֹקֶת,
לֹא זָכוּ לִרְאוֹת בָּהּ מָה שֶּכְּבָר קִווּ.
 
כִּי מִתַּחַת לַשֵּׂעָר שֶכָּאן גּוֹלֵש לָהּ
עַל עָרְפָּהּ הַסֶּקְסַפִּילִי וְהַצַּח
יֵש קְשִי-עֹרֶף שֶאַף פַּעַם ל‏ֹא בִּיֵּש לָהּ
אֶת הַפִירְמָה הַיְּשָנָה, וּמִשּוּם כָּךְ - - -
    
הִיא עֲדַיִן חֲתִיכָה וּלְעוֹלָם כָּאן לֹא יִקְּחוּ לָהּ
אֶת עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת, אֶת הַכִּנֶּרֶת וְהַחוּלָה,
כִּי אִם רַק הִיא מַבְלִיטָה לָהּ בְּחֻצְפָּה וּבְהִתּוּל
תַּ'חֶרְמוֹן וְתַ'כַּרְמֶל שֶלָּהּ –  אֲנִי מַמָּש מַסְטוּל
וּכְשֶרַק הִיא מְעַנְטֶזֶת בֵּין גַּלִּי לִגְבַה-גַּלִּי
אֶת אַגַּן-יַם-הַתִּיכוֹן שֶלָּהּ –  הַלֵּב אֶצְלִי פְּלִילִי,
כָּךְ שֶגַּם אִם כְּבָר עָבַרְתּ אֶת הַשִּשִּים שֶלָּךְ, מָאדאָם,
אַתְּ עֲדַיִן מַדְלִיקָה לִי אֶת הַמַּאנְגַל שֶבַּדָּם.
 
                        *    *    *
כֵּן, תָּמִיד, גַּם בַּזְּמַנִּים הֲכִי גְרוּעִים פֹּה
כְּשֶלְּגַמְרֵי לֹא הָיָה כָּאן אַי-אַי-אַי
הִיא יָדְעָה שֶכָּל חַיַּי שֶלִּי תְלוּיִים פֹּה
בְּחַיֶּיהָ שֶהֵם כָּל תִּקְוַת חַיַּי.
 
וְלָכֵן, לַמְרוֹת שֶיֵּש לֹא פַּעַם כַּאסַאח
בֵּין הַפָאם-פָאטָאל הַזֹּאתִי וּבֵינִי,
שוּם תּוֹחֶלֶת מִן הַלֵּב שֶלִּי לֹא פָּסָה
שֶלַּקֶּשֶר שֶבֵּינֵינוּ אֵין שֵנִי.
 
כִּי עֲדַיִן חֲתִיכָה הִיא וְאַף פַּעַם לֹא יִקְּחוּ לָהּ
אֶת עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת, אֶת הַכִּנֶּרֶת וְהַחוּלָה,
וְאִם רַק הִיא מַבְלִיטָה לָהּ בְּחֻצְפָּה וּבְהִתּוּל
תַּ'חֶרְמוֹן וְתַ'כַּרְמֶל שֶלָּהּ –  אֲנִי מַמָּש מַסְטוּל
וּכְשֶרַק הִיא מְעַנְטֶזֶת בֵּין גַּלִּי לִגְבַה-גַּלִּי
אֶת אַגַּן-יַם-הַתִּיכוֹן שֶלָּהּ –  הַלֵּב אֶצְלִי פְּלִילִי,
כָּךְ שֶגַּם אִם כְּבָר עָבַרְתּ אֶת הַשִּשִּים שֶלָּךְ, מָאדאָם,
אַתְּ עֲדַיִן מַדְלִיקָה לִי אֶת הַמַּאנְגַל שֶבַּדָּם.
 
וְאִם כָּל שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן הַצִּ'ילְבּוֹת פֶּה גָדוֹל יִפְצוּ לִי
בְּקִנְאָה וּבְשִׂנְאָה עַל שִׂגְשׂוּגֵךְ –  שֶיִּקְפְּצוּ לִי...