חבילה

חבילה/ אבנר הנמן 19/3/16
 
רוברט ישב על המדרכה ועישן סיגריה. זה היה ברחוב סואן בברלין של שנות השלושים, לפני שהנאצים עלו לשלטון. הוא חיכה למישהי כבר שלושת רבעי שעה והיה מתוח לקראת בואה. היא הייתה אמורה למסור לו חבילה. היא מתעכבת. אולי משהו לא טוב קרה לה. הוא הביט בשעונו בחשש. הוא מעולם לא ראה אותה קודם. קראו לה אלזה והם היו חברים במחתרת קומוניסטית. אך משני תאים שונים. אלזה צעדה ברחוב. היא הייתה עם שמלה שחורה יפה וסובבה אחריה את הגברים. היא פנתה אליו.
"אלזה ?"
"רוברט ?"
החבילה הייתה אצלה במזוודה. שוטר עבר במקום והיא חששה מפניו. היא לא הוציאה את החבילה מהתיק. השוטר נכנס לבית קפה והזמין עוגת דובדבנים וקפה. הוא התיישב וקרא עיתון. מוזיקה התנגנה. הם הלכו ביחד כמה רחובות. אבל היו שם עוד שוטרים.
"משהו קרה ?" שאל רוברט את אחד השוטרים.
"אנחנו מחפשים גבר שאנס ורצח ילדה צעירה".
אלזה מעדה. התיק שלה נפתח. שוטר שמן הרים את התיק. החבילה הצהובה הייתה מאוד חשודה בעיניו. השוטר ניסה לעצור את אלזה ורוברט והם התחילו לרוץ. הוא קרא בקשר לשוטרים אחרים באזור לנסות לעצור אותם. בכל מקום היו שוטרים. הם סגרו עליהם. אזקו אותם. לקחו אותם במכונית לתחנת משטרה שנמצאת באחד מהרובעים הפחות שוקקי חיים של ברלין. התחנה הייתה בנויה בסגנון לונדוני מהמאה השבע עשרה והייתה במרכזה מדשאה. לקחו אותם לחדר קטן וחוקר רזה וגבוה שהזכיר את אלי גורנשטיין נכנס אליו מעשן סיגריה. הם ישבו חרדים בכיסאות של בית ספר תיכון. הם לא הוציאו מילה מהפה בערך רבע שעה. הוצעו להם מים. הם נשבעו שהם לא יודעים מה יש בחבילה. החוקר סטר להם.
"אנחנו יודעים הכול עליכם. כדאי שתתוודו".
רוברט ואלזה נשברו בחקירה. הם פתחו את חרצובות לשונם וסיפרו שהם חברים במחתרת הקומוניסטים. אמרו שהם רצו להפוך את העולם למקום יותר טוב.
"העונש יכול להיות שש שנים ותקבלו הקלה אם תסגירו את חבריכם למחתרת. רוברט ואלזה סירבו. כמה שהחקירה הייתה אכזרית, הם לא שיתפו יותר פעולה. החוקר קרא לכמה שוטרים והם הכניסו אותם ביחד לתא מעצר. הם היו לבד שם. דיברו הרבה. הייתה להם שיחת נפש על החיים שלהם ואיך הם הגיעו לקומוניזם. זה הפך לסקס סוער. הם נגעו אחד בשנייה בעדינות ולבסוף שכבו. העירו אותם בשמונה בבוקר. הם היו צריכים לאכול ולהתלבש. בשתים עשרה וחצי הם יראו שופט. הניידת לקחה אותם. בית המשפט היה עם עמודי שיש. הם עלו במדרגות. מלווים בידי שניים מהשוטרים. היו שם כמה זקנים שבאו לשמוע משפטים, כי אין להם שום דבר אחר לעשות חוץ מלשחק שחמט בבתי קפה. היו שם עיתונאים. השופט הקריא בפניהם את אשמתם כחברי המחתרת הקומוניסטית. הוא לא הצליח להוכיח פשעים שהם עשו והסתפק בשש השנים המקסימאליות שהחוק יכול להחיל על שייכות לארגוני טרור.
"אתם לא רוצים לדעת מה היה במעטפה ?" שאל אחד מהשוטרים.
אלזה ורוברט הנהנו בסקרנות.
"הייתה שם קופסא של שוקולדים איכותיים ופתק –תודה על הכול, מקס".