מובן מאליו.
חברים יקרים שיר (לארכיון)
בוקר יפה. מקיץ משינה טובה,
נעימה ונינוחה.
מקיץ יחד איתי גם קריין
'החדשות'.
הוא בונה את היום. קורא 'סופה...
סופה...
מאחורי גבו, יום נאה, מאיר, עולה.
שווה, שווה להתחיל את היום, פה...
קריין עקשן, תקוע בסופה
המתחוללת הרחק מפה...
הוא מושך, מקרב את הסופה לכאן...
נעלים חדשות, שחורות.
'נעלי עבודה'. קורא להן בגלל
מחירן הזול.
נועל... שטוחות מדי, צריך
המדרסים, לשים...
חולץ, שם, נועל...
מדרס שני, מחייך אלי מן
הרצפה...
איך, למה שכחתי אותו?...
חולץ, שם... נועל שנית. הקריין
נצח...
שואל, "האם הייתי שוכח, לו
צעיר יותר הייתי?"
"אולי? תלוי בקריין המושך בסופה
המשתוללת מעבר ים, מושך אותה
אלינו, מושך, מושך...
בוקר נאה עכשיו. שלא מובן מאליו!
יפה בעיני.
כן, שכחתי להזכיר, אחרי היקיצה הנעימה, ולפני שמיעת החדשות, הייתה גם נשיקת 'בוקר טוב'
שלא הוזכרה, ולא נכללה בשיר. (חיוך).
"שואל, "האם הייתי שוכח, (לנעול המדרס השני) לו צעיר יותר הייתי?" "אולי?
תלוי בקריין המושך בסופה המשתוללת מעבר ים,
מושך אותה אלינו... מושך, מושך...
כאן, בוקר נאה עכשיו. שלא מובן מאליו!
תודה מירה היקרה. התייחסותך לשיר. (פרח).