נוצה.

לחברים היקרים שיר לשבת. (ולארכיון).

בוקר נאה, שמים בהירים 
ללא סימן חילופי עונות...
נוצת כנף קטנה נשרה ממעל. 
התערסלה על מצע משב רוח
קליל, כשושבין מלווה כלה...

נוצה קטנה, כמו נחה על כרית 
צמר, צונחת לאיטה. 
עקבתי אחריה, יורדת משמים 
במעלית נעלמה, עד נחיתתה 
הרכה, על רצפת המרפסת, 
לרגליי... 

קשת גווניה, חידה. אולי טורכיז, 
ירקרק, סגלגל. אולי, אולי...
נוצה קטנה משחררת זיכרון רחוק, 
ארץ אחרת מעבר ים...

ילדון בן שש, בהשגחת אחיו הגדול.
אולי היה זה, יום חג...
השניים בסירה לבנה, שטים
על פני המים הירוקים הכהים...

וקריאת שמחה - ציפור גדולה 
אפורה, נוחתת בירכתיים...
אמיצה, מתעלמת מנדנדת הסירה...

האח במשוטים, מזהיר, "אל תתקרב אליה"...
אך מושיתו הקטן, ידיו מושטות קדימה, 
עוד צעד אחד, תופס אותה, מביא אותה
הביתה.
ו...אוי, אוי... איי... איי... איי... כואב,
עוף נשכן, נשך האצבע ועף... 

דמעות זולגות בשקט, שומע
קול אחיו דוד, קורא, מזהיר,
"אל תתקרב אליו"...

בוקר נאה. נוצת כנף קטנה נשרה
ממעל, עקבתי אחריה...