פדיון נפש.

(לארכיון). חברים יקרים, השיר נכתב בהשראת יום הכפורים הקרב ובא, 
עלינו לטובה. שנה טובה וגמר חתימה טובה. (חיוך).

פדיון נפש.                        24.9.17             

כך וכך אז קרה, מתוך רשעות תמימה, 
ללא מחשבה בהירה, ללא חרטה...
רגש רחמים לא היה, רק עוורון וטמטום
מסוכן...
ההיה זה פשע לא יסולח, ודאי, ודאי... 

שנים הרבה אחרי, לאט, לאט, כמו 
ערפילים מתאדים  בלהט שמש, הטמטום
מתפזר, והנה זה בא... זיכרונות המעשים ההם, 
עולים, ועימם חרטה מציקה, לועגת,
מגחכת, אומרת, "נראה אותך עכשיו
שהטמטום נמוג"...

הוא שואל האם הייתה גם ענישה, ואם כן,
האם יותר מפעם אחת, והאם היה בה די...
לא בטוח. לא ברור אם הייתה ענישה בכלל...
האם ניתן לכפר? 
לא יודע. קשה להשיב, ליישר ההדורים... 

ובמאזן יום הדין הפרטי, עומד אתה עירום, 
מול עצמך, ללא כחל וסרק, (מעשה אמיץ?), 
מבקש לדעת, אלו מעשים כבדים יותר, 
העוון והרשע... או החמלה והצדקה שאולי 
גם הייתה, ולא מוצא תשובה...
אי לכך, חושב הוא: "היום, הנפש לא תפדה, 
אולי בגלגול הבא...