פתאום נפל לי אסימון

רובנו יושבים/ות מול המסכים ומנסחים מילים , משפטים שהופכים לבלוגים או לתגובות בכל מיני פורומים .

אצלי קבוע תמיד יש את הכוס התה או ספל קפה ולפעמים גם כריך או עוגה .

ותוך כדי תגובה למישהו אני חושבת לעצמי מה זה ? האם זה מה שאת רוצה חיים וירטואלים לא אמיתיים ? .

וכעת המחשבות מתחילות לשוחח אחת עם השניה -

תכנסי למקלחת תתאפרי תתבשמי לבשי איזה בגד וצאי לכיכרות /רחובות העיר תסתובבי תראה אנשים אמיתיים ולא תמונות של אנשים ,

עדיף להסתובב לראות ולשוחח עם אנשים שיש להם פרצוף = קול ,צבע ושפת גוף.

טלפני לחבר/ה לכי אליהם לשתות כוס קפה .

ממשיכה במחשבות כבר הבנתם שאצלי יש הרבה מחשבות והם תמיד משוחחות אחת עם רעותה....

מה זה רובנו נהפכנו להיות שבויים של עצמנו ,מנהלים שיחות וירטואליות נותנים דרור לאצבעות על המקלדת .

ויש גם את הקטע שקמים להכין קפה או להעמיד איזה סיר על הכיריים ושבים למסך לבדוק האם התקבלה תגובה למה שנכתב.....

מנהלת שיחות עם אנשים וירטואלים שלפעמים אני חושבת שאולי יש בזה משהו נחמד אבל הכל במידה הנכונה.

לסיכום :

האם הוא הזוי העולם הוירטואלי ?

האם זה מערכות היחסים והתקשורת בין אנשים בעידן של היום ?

האם זה שאנשים וירטואלים הם מעיזים להקליד כל מיני מילים שבמפגשים פנים מול פנים הם לא היו חושבים לומר את אותם מילים?

ושוב כרגיל מגלגלת את הכדור אליכם מפני שאני לא בדיוק הבנתי מה רציתי לומר.

מבולבלת אני כן :) :)