עובר.

עובר.      שבת.  25.11.17           (שיר לארכיון)

שחר עולה. רכבות מחשבותיו
דוהרות במרחב.
קזבלנקה. מרסיי. קיבוץ ספר,
שביל כורכר. אדמה סדוקה...
לילה.
וואדיות חרוצים. קריאות תנים.
עונות מתחלפות. גוונים גם...

ילד. נער. חייל. רסיס, אלונקה,
גשם שוטף כל הדרך במורד הר
קרח...
רמב"ם. בוץ בנעליים, הרבה בוץ.
חושש ללכלך הסדינים הלבנים.
'זה בסדר חייל, אל תדאג', היא
אומרת בפנים מאירות...
מסיכה, פתח לנשימה, אור מסנוור,
לבן, לבן. הכל לבן...
מנהרות חשוכות, מחכה לאור שיחזור.
עוד בטרם שחר, חוזר להר, חוזר...

אזרח. קיץ. חולף. חורף קר...
מעיל דובון, לובש.

רכבות דוהרות. מנהרות אפלות.
יוצא שוב אל האור. תחנות. בדרך...
פרצופים נשכחים מביטים אליו.
הוא קורא בעיניהם - 'עצור, חכה'...
לא יכול לעצור. חיבוק אליהם
בטרם יחלוף על פניהם, שולח.
חולף. עובר... עובר...