חיים גורי, אדם

שתי פגישות עם האדם, גורי חיים / מוטי לקסמן, כפר סבא, ט"ז בשבט, תשע"ח.
שתי פגישות עם האדם, שליבו, בימים אלה, נדם.                                                                                                                    
ב"יְרוּשָׁלִַ֥ם"                                                                                                                                    היה פעם "דבר", עיתון שגם הוא, לפני שנים נדם.  זה היה בשנות השישים של המאה העשרים. התגוררתי אז בירושלים. הייתי מנוי על "דבר". הייתה איזו תקלה, לא זכור לי מה.   ל"דבר" היה משרד קטן בירושלים, לפני שחזרה להיות שוב, "יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו" (תהלים קכב, ג).  ניגשתי לברר את התקלה, במשרד הקטן ששכן במרכז העיר.  במשרד היה אדם. זה היה חיים גורי. הוא הקשיב, הבטיח להעביר את הטיפול בנושא.                                                                                                                                                                                                                                                   
ב"חוות פיליפ"                                                                                                                                                                      בשנות התשעים, על סף המאה העשרים ואחת, נסעתי לדרום הרחוק. בדרך ליד בית קמה, נמצאת "חוות פיליפ". עצרתי למנוחה קלה. נכנסתי לתוך המבנה. שם ישב ונח חיים גורי. ניגשתי אליו ואמרתי, "שלום חיים גורי". הוא הסתכל בפני ואמר לאישה שאיתו, "את רואה? מזהים, זוכרים אותי". הוא לא זכר את "המפגש" במשרד בירושלים, אבל, הוסיף ואמר, "אם אתה אומר, כנראה כך היה".
שתי פגישות.                                                                                                                                 חיים גורי, משורר מוכר וידוע מאוד, התנהג בצניעות, כאדם. כך אתה, חיים גורי, נצור בלבי, נוסף לשיריך ומאמריך, אותם קראתי ואני קורא, בהנאה רבה. יהי זכרך ברוך, חיים.