העולם קורא ואני ישנה.
הם התפזרו, נטשו, חברי ילדותי. ואני כל בוקר עדיין מחכה שהרחוב יהיה מלא מהם. שאצא החוצה והקבוצה תקדם את פניי. ושלא יהיו כבישים ומדרכות בכל מקום, ובתים. שיהיו לי ולחבריי מגרשים פנויים לשחק בהם. שהמדרכות, המדרכות הארורות, לא תהיינה בכל מקום.
השמיים בבוקר לבנים, עם תמזיג חלש של אֲפירוּת: שכבה לבנה עם נגיעות של אפור עָדִין מכסה את הרקיע. האם הצמחים מרימים ראש עורג אל השמיכה החלבית הזו? אין לי דרך לדעת, אני במיטה. מה שנראה לעיניי זה הוא, הרקיע. ושוב אני שוקעת לתוך החלום.
בצהריים השמיים מבעד לחלוני כחולים וצחים. יום שטוף שמש ללא ספק, אבל איפה הם חבריי, חברי ילדותי? הרחוב ריק מאדם. כמו תמיד. למה אצא?
הטלויזיה משעשעת, אך ריקנית. למועדון החברתי לא אלך . לשחק. אני רוצה לשחק ולהנהיג את הילדים, כמו פעם.
כשהערב יורד מהר, אני נוסעת העירה לבעלים הערבי הנחמד של מסעדת החומוס הטוב. גם גלידה טבעונית טובה טועמת בסמוך.את החנות מנהלים בנות ובן עֶשרֶה. ילדים נחמדים. נשים רואות שמישהי - אני - בגלידריה, וגם הן נכנסות. עזרתי לילדים!
בחזרתי, השמיים האהובים שלי כבר שחורים עמוקים והירח, שלשת רבעי ירח, מבהיק בהם. שירים לא נוצרים אצלי בחודשים האחרונים. הטבע הוא מקור הנאה בלתי נפסק, אך בני האדם, חיוכם,שיחתי עמם, הם החמצן לקיומי הרגשי. איפה הם, חברי ילדותי? למה נטשו? למה התפזרו כולם? למה התבגרו?!
השמיים בבוקר לבנים, עם תמזיג חלש של אֲפירוּת: שכבה לבנה עם נגיעות של אפור עָדִין מכסה את הרקיע. האם הצמחים מרימים ראש עורג אל השמיכה החלבית הזו? אין לי דרך לדעת, אני במיטה. מה שנראה לעיניי זה הוא, הרקיע. ושוב אני שוקעת לתוך החלום.
בצהריים השמיים מבעד לחלוני כחולים וצחים. יום שטוף שמש ללא ספק, אבל איפה הם חבריי, חברי ילדותי? הרחוב ריק מאדם. כמו תמיד. למה אצא?
הטלויזיה משעשעת, אך ריקנית. למועדון החברתי לא אלך . לשחק. אני רוצה לשחק ולהנהיג את הילדים, כמו פעם.
כשהערב יורד מהר, אני נוסעת העירה לבעלים הערבי הנחמד של מסעדת החומוס הטוב. גם גלידה טבעונית טובה טועמת בסמוך.את החנות מנהלים בנות ובן עֶשרֶה. ילדים נחמדים. נשים רואות שמישהי - אני - בגלידריה, וגם הן נכנסות. עזרתי לילדים!
בחזרתי, השמיים האהובים שלי כבר שחורים עמוקים והירח, שלשת רבעי ירח, מבהיק בהם. שירים לא נוצרים אצלי בחודשים האחרונים. הטבע הוא מקור הנאה בלתי נפסק, אך בני האדם, חיוכם,שיחתי עמם, הם החמצן לקיומי הרגשי. איפה הם, חברי ילדותי? למה נטשו? למה התפזרו כולם? למה התבגרו?!
אונס הוא פשע קוסמי. פשע נגד האנושות.
אני מצפה מהמפגינות והמפגינים, וכמובן מהח"כיות שלנו, לדרוש:
1. חוק סירוס אנסים.
2. ניתוח מוח לאנסים (באמיגדלה,...
לקריאת הפוסט
Man-ners
On arriving or parting
Hold back from farting
If you want your friendships thriving.
But when things get hotter
You may fart a bit
Or even spit
It adds pepper
And shows you're...
לקריאת הפוסט
לייזר והגייזר
איש אחד שמו לייזר
התקנא בגייזר.
ויאגרההוא צָרַך (צָרַח)
כל 2 דקות שפך,
ואשתו אף לא היתה לו לעֵזֶר.
😅
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
"הטבע הוא מקור הנאה בלתי נפסק, אך בני האדם, חיוכם,שיחתי עמם,
הם החמצן לקיומי הרגשי. איפה הם, חברי ילדותי? למה נטשו? למה התפזרו כולם? למה התבגרו?!".
מרגש. שבת שלום, דליה.
הערה: המילה הסופית ברשימה שלי - התבגרו - היתה במקור מודגשת, ולא ידעתי איך, טכנית, להדגיש אותה בבלוג. עכשיו מצאתי את הדרך. נא קרא את המשפט הסופי שנית, עכשיו יש לו הטעם האמיתי, המקורי.
"הם התפזרו, (נטשו), חברי ילדותי".
אם חברי הילדות התפזרו, (כל אחד לדרכו) האם המילה נטישה רלוונטית?
רשומה יפה. תודה.