פרטיזן.

פרטיזן. אראלה.

כילד בן חמש, זוכר, בבית סבי וסבתי, סביב המיטה הגדולה, עומדים אחיו ואחיותיו, גדולים וקטנים, בה שכב דודי איזק, שקטים ומחרישים.

רצה הגורל שאחי הבכור, דויד, (ז"ל) חייל בימים ההם בצרפת, ראה אותו, בבית חולים שדה, ודאג להביא את דודי איזק, לבית הוריו בקזבלנקה.

דודי נפטר בחיק משפחתו הגדולה.

תודה אראלה. בריאות ונועם.

פרטיזן. נעמה.

יהדות אירופה, משך דורות למרות נאמנותה ומילוי כל החובותיה, כולל השרות הצבאי, במדינות הללו, נרדפה על ידן.

יהודים צרפתים ששרתו בצבא, רבים מהם הצטרפו למחתרות, נגד הצבא הנאצי. כך גם אבי (במלחמת העולם הראשונה). ואחיי (4 אחיי הגדולים), אשר שרתו בצבא הצרפתי, בשנות 45.

תודה נעמה היקרה, התייחסותך לשיר.

כן, הציור, אחת מעבודותי. (פרח).

פרטיזן. איתי יהל.

תודה איתי תגובתך לשיר.

לשאלתך: "אבל שוב עולה השאלה, מדוע למרות כל ההרס הרב אוהבים בני האדם מלחמות? 

זאת לעולם לא אבין לעולם לא אדע".

שאלת המליון. עד היום לא מצאו תשובה לשאלה, מדוע בני אדם אוהבים מלחמות?

בריאות ונחת לך ובני ביתך. שבת שלום.

 

לנדב

סיפור חיים ואולי  זה סיפור מוות

מה זה משנה כי בסוף הוא הלך  גם אם הלך כגיבור

והשאלה העולה מכל התגובות מה  מחפשים במילחמה

או יותר נכון  לומר מה מחפשים במילחמות של אחרים.

שאלה  שקשה למצוא לה הסבר.

יהי זיכרו של גיבור ברוך

פרטיזן.  יעקב. 

שאלתך יעקב ("מה מחפשים במילחמה, או יותר נכון  לומר מה מחפשים במילחמות של אחרים.

שאלה  שקשה למצוא לה הסבר"). מצטרפת לשאלתו של ידידנו איתי יהל,("מדוע למרות כל ההרס הרב אוהבים בני האדם מלחמות? זאת לעולם לא אבין לעולם לא אדע").

אכן קשה להבין איך משחר האנושות, בני אדם נלחמים אלה באלה.

אך השואה, הוא מאורע יוצא דופן, בלתי נתפס, כאשר אומה חזקה (העם הגרמני הנאצי, וגרורותיו), מחליט למחוק מעל פני האדמה, בני עם אחר, בני העם היהודי, אומה קטנה חלשה שתרמה תרומה גדולה לעם הגרמני, ושאר מדינות אירופה החשוכה שהיהודים חיו בקרבם.

השואה, מאורע בלתי נתפס, החושף את הרוע הקיים באדם... 



יעקב, בימים הקרובים עם ישראל יחגוג חג עצמאותו, נצחון הרוח, על הרוע.

תודה יעקב ידידי, תגובתך לשיר.

בריאות ונחת. חג עצמאות מאיר ושמח. (חיוך).