"התמודדות מתחילה במודעות"
מי שאין לו בגילאי מוטקה מודעות לשני הנושאים האלה שיקום.!איני מכירה אדם בסביבות הגיל הזה(החל מ50 ואפילו לפני זה)שאינו מעלה את הנושא הרציני הזה , לפעמים אפילו דרך אגב,על ראש שמחתו.אם זה שראו את זה אצל הוריהם(ומקובל לחשוב שזה גנטי)ואם אצל קרובים או ידידים.
לא פעם שמעתי אנשים אומרים"אם אגיע למצב כזה,אני לא רוצה לחיות"
אנשים נילחמים בכך בכל מיני צורות.פיתרון תשבצים לימודים,לימוד שפות,קריאה ומה לא. נעזרים בבדיקות שבודקים את עצמם על ידי בדיקות שפורסמו בעיתונים ובסרטים.לצערנו כל זה לא תמיד עוזר.במישפחתי אדם צעיר יחסית,65,בעל תואר שני מבר אילן,קיבל את המחלה הזו.היות ועקבתי אחריו מקרוב,הכדורים שקיבל להשעיית המחלה עזרו לזמן קצר מאד.אז לא המודעות היא הבעיה.כולנו,לדעתי מודעים.הבעיה היא למצוא תרופה שתמנע או תעצור את המחלה העצובה הזו(נכון.כל מחלה קשה היא עצובה.אבל,לעניות דעתי זו עצובה מאד)
יש לי חברה שבעלה בזמנו היה מנכל חברה והיום
נעזר במלווה ובכלל לא מזהה אותה
זה איום ונורא
בשלבים השונים והאמת היא גרועה בעיניי מסרטן ואת צודקת עדיין לא מצאו תרופה למניעה נקווה לטוב להוסיף משהו שאני יודעת ממחקרים שפעילות חברתית מאד חשובה בגיל השלישי....ריקי