מוטק'ה מחלקים לכם כרטיסים לסרט ברחבי הארץ!

שלום,



משחק שהיינו משחקים המון בילדותינו הוא מונופול.



היינו מבלים שעות וימים במשחק מונופול, קונים רחובות, בתים ומלונות.

 

יש לי חברה מגיל שנתיים שעד היום אנחנו חברות טובות!



במיוחד היינו משחקות במונופול במהלך יום כיפור וזה היה עוזר לנו להעביר את שעות הצום בלי שנרגיש...



חבל שהילדים של היום, משחקים פחות במשחקי קופסה, ומשחקים יותר במשחקי מחשב!



בתודה,

אירית בוגיסקי



אני גרה בפתח תקווה

 

המשחק האהוב ביותר בילדותי היה משחק חברה שנקרא, אמת או חובה או בקיצור בקבוק. המשתתפים ישבו במעגל בן ובת לסירוגין. במהלך המשחק מסובבים בקבוק במרכז המעגל, המשתתף שאליו מצביעה פיית הבקבוק שאל את השאלה: "אמת או חובה?". אם בחר "אמת", ישאל אותו האדם שעליו מצביעה תחתיתו של הבקבוק שאלה, שעליה הוא חייב לענות בכנות בפני כל הנוכחים. השאלה היא שאלת כן/לא, הפותחת במילים: "האם אמת ש...". אם בחר "חובה", יטיל עליו המשתתף שעליו מצביעה תחתיתו של הבקבוק מטלה, הפותחת במילים "חובה עליך...".המטרה של המשחק היה להטיל משימות או לשאול שאלות של ידע, תחקיר אישי מעניין, או רכילות, או שאלות מביכות . הכי אהבנו הטלת משימות. המשימה הכי פופולרית היתה להתנשק בחושך. באותה עת היו אלה הנשיקות הראשונות שלנו או על הלחי והמעיזים התנשקו בשפתיים והנועזים מאוד נשיקה צרפתית עם הלשון. במהלך המשחקים גם שיפרנו מיומנויות של הנשיקות בעזרת קצת מזמוזים וגיפופים.

אלה היו זמנים!!!

 

משחק שהיינו משחקים בילדותנו (וממשיכים גם היום עם הדור הצעיר ) הוא: ארץ, עיר, חי, צומח, דומם.

היינו מחפשים באנציקלופדיות שמות של ארצות ובעלי חיים באותיות כמו ו' ז'.

המשחק לא דרש אביזרים מיוחדים רק דף נייר ועיפרון. אפשר היה להוסיף נושאים כמו: שמות, מקצועות וכד.

בטיולים משפחתיים הייהו משחקים בע"פ כדי להעביר את הזמן בנעימים.

המשחק תרם למהירות המחשבה וידע כללי וסיפק שעות של הנאה.

 

המשחק האהוב עלי היה חמש אבנים. לא היו לנו קוביות מברזל לכן שיחקנו באבני חצץ קטנות . המשחק פשוט אך יצירתי ועם חוקים ושלבי קושי שונים.

שיחקנו שעות: גם בהפסקות בבית הספר ומהרגע שחזרנו הבייתה. ילדי השכונה היו מתאספים באחת מכניסות הבניין ומשחקים שעות על הרצפה עד שהאמהות קראו לנו לארוחת ערב.   נעים להיזכר !

המשחק האהוב עלי היה 5 אבנים.אהבנו לשבת על הרצפה הקרירה,בימי חופשת הקיץ החמים,ולשחק 5 אבנים.אני לא זוכרת איך שיחקנו לפני שקנו לנו סופסופ את 5 האבנים הקוביתיות המושלמות בצבע זהב,אבל כשקיבלנו אותן לרשותינו ,לא היה גבול לשמחה ועד היום אני זוכרת את מגע העונג שלהם בין אצבעותי שבזריזות ממהרות להטיל ולתפוס וחוזר חלילה.

14/6/2018

שלום,

כל כך הרבה משחקים היו אהובים עלי שאני רוצה למנות את כולם.

 אך אספר על משחק אחד  שמאד אהבתי וזה היה גולות

הייתי אלופה בזה.

שיחקתי עד גיל 15.

 הייתי מרוויחה ושקים ענקיים היו לי בבית .

חברה היתה שותפה איתי והיא תמיד הפסידה.

הייתי מוכרת גולות. וכך חסכתי לי כל אגורה ואגורה

מיד כשמכרתי שוב הייתי משחקת. בהתחלה עשיתי בכוונה כאילו אני מפספסת בקליעה

על מנת לעודד את הילד לשחק עימי עד שלבסוף כמובן שהיה מפסיד.

זו היתה חוויה בלתי רגילה.

בגיל 15 אימי ז"ל החליטה שהגיעה הזמן להפסיק לשחק .

 היא לקחה לי את כל הגולות ואני צרחתי כאילו הורגים אותי.

המשחקים פסקו אך כשילדי היו קטנים שיחקתי איתם

אך  המשחק איבד פופולריות.

ו ח ב ל!!!

 הכל שונה היום.

רגי

גבעתיים



 

שלום!

בזמני לפני 73 שנים   לא היו צעצועים ולא היה גם כסף לרכוש.   בזמנו זה נחשב כמתרות.  הכסף שלא היה בשפע נצרך לקיום היום יומי.

בזמני היה את הקלס.   5 אבנים  חבל   דומינו   סבתא סורגת   אחד שתיים שלוש דג מלוח.   קפצנו על חבל שחקנו בטלפון שבור שזה היה כמדומני קופסת פח מושחלת בחבל.  גם מנופול.   שחקנו   בארץ עיר  ועוד כהנה וכהנה משחקים פשוטים שהיינו ממצאים לבד.    זאת היתה ילדותי.  היינו בזמן הפנוי ברחוב וכך עברו השנים והתבגרנו.

שבת שלום עירית

משחקים,

אני רוצה לכתוב על משחק של בן זוגי,שנולד ברומניה,בעיר קלוז,ובה היו לו חברים בני גילו,הם היו חבורה של נערים שנהגה לעשות מעשי משובה,המשחק האהוב עליהם היה מזחלות שלג,מעשי ידי ההורים,הם נהגו לגלוש במורדות הרי הקרפטים ,ששם היה שלג עמוק,הם היו חוצים במסלול הגלישה שלהם את מרכז העיר שבו היה שוטר תנועה שעמד על במה קטנה,וכיוון את התנועה,הם היו כשישה נערים בני 12-13,שחלפו במהירות על יד השוטר,והאחרון בחבורה היה חוטף מכה על הגב מהאלה של השוטר,שכעס על מעשי השובבות שלהם.בן זוגי לא אהב את המכה שחטף על גבו כשעבר ליד השוטר,הוא סיפר זאת לאביו,לאבא שלו היו ידיים טובות ורעיונות מבריקים,הוא בנה מגן גבוה מפח,שהגן על גבו של בן זוגי וכשחלף על יד השוטר,חבט השוטר על המגן מהפח שהשמיע צילצולים מחרישי אוזניים כמו שמקישים בגונג,אז כשהיה לו מגן גב,המשיך בן זוגי במסלול הנסיעה כרגיל,רק שהמזחלת שלו הייתה מצלצלת כמו גונג.

אמנם זה לא בדיוק משחק ילדות, אך בילדותי בשכונת לוינסקי\פלורנטין, הוריי ואחיי היו לוחמי אצ"ל.

אני זוכרת שבילדות, אחי הצעיר ואני, היינו תולים מודעות ברחבי ת"א בגנות הבריטים, זה לא משחק ילדים, אבל אני זוכרת שמבחינתנו זה היה כמו מחבואים מהבריטים, מפני שעשינו זאת רק כשהם לא ראו או עם עם הגב אלינו!

 

משחק הילדות שזכור לי מילדותי הוא משחק מחבואים, שילדים מתחבאים בכל מיני מקומות , ומי שמוגרל לעמוד עם הגב למתחבאים, לאחר ספירה הוא צריך למצוא אותם במקום מחבואם.

היינו משחקים שעות במשחק הזה , והיה למחבואים משחק דומה שנקרא 1.2.3. דג מלוח.

 

שלום לכולם,

בשנותיי הראשונות בארץ, אחי הגדול ואנוכי, היינו אוספים בולים, מדי יום אחרי בית ספר היינו הולכים לדואר השכונתי, ומחפשים בפחים בולים שנזרקו וגם מבקשים מבאי הדואר בולים!



תקופה יפה ומיוחדת!

רחל.

שלום 

כמושבניקית בילדותי היה לנו משחק אתגרי לעבור מתחת לסוס שעמד לרוב בחצר הבית

 , אחכ ללטף אותו,להבריש את זנב הסוס

במשחק זה הבנות גברו על הבנים  וזכו לרכב על הסוס בליווי מבוגר כמובן.

שולמית ויצמן

המשחק שאהבתי הוא : מחבואים. אז היו  עדיין ליד הבתים חורשות והמון עצים ושיחים בהם ניתן היה להתחבא לזמן ממושך.

מחבואים היה מאד פופולארי כיון שלא היינו צריכים אביזרים כלשהם והוציא אנרגיות... כל ילדי השכונה ללא הבדל עדה, מין וגיל שיחקו יחדיו.

והקריאה "מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד 1 2 3"   מזכירה לי חויות ילדות נפלאות

היינו משחקים עם זוג השרקנים שלנו, וכשאבא לא היה בבית, אמא הייתה מאשרת לנו להוציא אותם מן הכלוב ולתת להם להסתובב לבדם בבית.

בוקר אחד, מצאנו אותם מתים, זה היה בוקר מאוד קשה, בכינו כולנו, אמא אפילו אישרה לנו לא ללכת לבית הספר באותו היום!