כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של סבתוש
האם אוהבים את הנכדים יותר מאשר את הילדים??? כל הורה שתשאלו יאמר שהוא יעשה הכל למען ילדיו, באש ובמים...ימות למענם..העיקר שיהיה להם טוב שיהיו מאושרים, בטוחים...אבל מה קורה לנו כשנולדים לנו נכדים?.? איך נקרא הרגש הזה שמחמם את ליבינו, מכווץ את הבטן, גורם לנו לדמוע מרוב אושר ולהסכים לעשות הכל... ואני מתכוונת ה..כ..ל... כדי לראות את הברק בעיניים, את השמחה והחיוך על השפתיים ...ואת המשפט:" אבל סבתא מרשה...אבל עם סבתא אני יכולה לעשות.." הסבלנות העילאית שאנחנו מגלים בעצמינו, שמעולם לא הייתה לנו לילדינו, הוויתורים, ההתפשרויות..לפעמים אנחנו לא מכירים את עצמינו.. ובמילים אחרות תמצית הסבתאות והסבאות, כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של סבתוש.
כשאמרו לי שאהבה לנכדים היא כל-כך שונה מאהבה לילדים לא הסכמתי ויותר מזה לא הבנתי; איך אני יכולה לאהוב מישהו יותר מאשר את ילדי, יוצאי חלצי??? יש לי ארבעה ילדים שהם הפרויקט המוצלח ביותר של חיי, לא פעם אמרו לי שאני כל כולי אמא בכל הוויתי . ואכן מאותו רגע בו הפכתי לאם צעירה, כשאני בקושי בת 21, האימהות היא חלק בלתי נפרד ממני. ילדי יודעים שאני נמצאת כאן ועכשיו עבורם בכל רגע, שעה ויום נתונים, לטוב וחלילה לרע. הם יכולים לבקש, לספר, לשתף, להתייעץ ותמיד אהיה שם עבורם באהבה גדולה וללא כל תנאי הרי זוהי תמצית ההורות והאימהות לא כן?
אבל כל התיאוריות והתובנות התמוססו להן כאילו מעלם לא היו ונאמרו , בשניה הראשונה בה אחזתי בזרועותי את נכדתי הבכורה "אלה" התבוננתי בפנים המלאכיות הקטנות, בגוף הקטנטן שעד לפני מספר שעות נחה לה ברחם אימה ועכשיו הייתה מכורבלת בזרועותי ושמחה, אושר , גאווה, התרגשות בלתי מוסברת אפפו אותי כשדמעות אושר זולגות מעיניי ואני חושבת וממלמלת לעצמי :"...נכדתי הבכורה.. הנסיכה של סבתוש....איזה אושר... ואת אפילו לא יודעת אילו רגעים נהדרים מחכים לנו רגעים של הנאות ועשיות משותפות שיש רק לנכדה עם סבתא ..."
כבר אז,,, הפרידה ראשונה הייתה קשה מנשוא ובדרכי חזרה הביתה מביה"ח נזכרתי שוב ושוב בפניה הקטנות..מלאכית קטנה ואהובה שלי..כמה היא דומה לבני...שיתפתי עם ילדי שהיו איתי ברכב:" ראיתם כמה היא ברורה...כמה שהיא דומה ל...אתם מאמינים שאני סבתא...אני רק מחכה לראות וחבק אותה שוב..." עד שילדי אמרו "די!! בסדר, אנחנו מבינים את ההתרגשות שלך אבל..זו בסה"כ תינוקת קטה בת כמה שעות.. כמה כבר אפשר להתלהב....??"
"כשתהיו סבים וסבתות תבינו...אני אוהבת אותה הכי בעולם..."
"את זה את אומרת גם לכל אחד ואחת מאיתנו.." גיחכו ילדי
"נכון" עניתי להם " אוהבת אתכם הכי בעולם..כי אין אהבה כמו אהבה של אימא...אבל את אלה...אני אוהבת אחרת.. הכי בעולם... אהבה מיוחדת ששמורה לנכדה הבכורה של סבתוש..."
אבל כל התיאוריות והתובנות התמוססו להן כאילו מעלם לא היו ונאמרו , בשניה הראשונה בה אחזתי בזרועותי את נכדתי הבכורה "אלה" התבוננתי בפנים המלאכיות הקטנות, בגוף הקטנטן שעד לפני מספר שעות נחה לה ברחם אימה ועכשיו הייתה מכורבלת בזרועותי ושמחה, אושר , גאווה, התרגשות בלתי מוסברת אפפו אותי כשדמעות אושר זולגות מעיניי ואני חושבת וממלמלת לעצמי :"...נכדתי הבכורה.. הנסיכה של סבתוש....איזה אושר... ואת אפילו לא יודעת אילו רגעים נהדרים מחכים לנו רגעים של הנאות ועשיות משותפות שיש רק לנכדה עם סבתא ..."
כבר אז,,, הפרידה ראשונה הייתה קשה מנשוא ובדרכי חזרה הביתה מביה"ח נזכרתי שוב ושוב בפניה הקטנות..מלאכית קטנה ואהובה שלי..כמה היא דומה לבני...שיתפתי עם ילדי שהיו איתי ברכב:" ראיתם כמה היא ברורה...כמה שהיא דומה ל...אתם מאמינים שאני סבתא...אני רק מחכה לראות וחבק אותה שוב..." עד שילדי אמרו "די!! בסדר, אנחנו מבינים את ההתרגשות שלך אבל..זו בסה"כ תינוקת קטה בת כמה שעות.. כמה כבר אפשר להתלהב....??"
"כשתהיו סבים וסבתות תבינו...אני אוהבת אותה הכי בעולם..."
"את זה את אומרת גם לכל אחד ואחת מאיתנו.." גיחכו ילדי
"נכון" עניתי להם " אוהבת אתכם הכי בעולם..כי אין אהבה כמו אהבה של אימא...אבל את אלה...אני אוהבת אחרת.. הכי בעולם... אהבה מיוחדת ששמורה לנכדה הבכורה של סבתוש..."
תגובות
0
אהבו
1
2817
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
סבתוש מעבר לים...
שעת האפס הגיעה ובני ארז מזוודה גדולה ונסע לו אל מעבר לים לתפקיד הנחשק. בתוך תוכי קיוויתי ש"הוא מנסה עוד משהו.. כדי לעשות V..."
הימים חלפו והשגרה חזקה מכל..פעמיים בשבוע נסעתי לכלתי, הוצאתי את...
לקריאת הפוסט
סבתא = סבלנות + ברכה + תודה + אהבה
היום כשאני כבר סבתא בעצמי אני חווה את הגידול והטיפול בנכדתי ממשקפיים אחרות..משקפיים של סבתא שמלוות בהרבה מאד סבלנות רוך, הבנה, ויתורים במקומות שהויתור רק יעשו טוב לכולם וטונות של אהבה שרק מתגברות...
לקריאת הפוסט
סבתוש... מילים שנוגעות
לעולם לא אשכח את צליל הטל באחת ושלושים לפנות בוקר כשבני הבכור יידע אותי מעברו השני של הקו:"אמבין חרכי התריס, מצאתי את עצמיא, את סבתא!!!" עד אותו רגע לא ידעתי התרגשות מהי, שמחה אמיתית מהולה בבכי...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות