מוטק'ה מחלקים לכם כרטיסים לסרטו החדש של רוברט רדפורד ברחבי הארץ!

גרנו בקומה שלישית ובמרפסת בנינו סוכה קטנה עם סדינים וסכך שגררנו מלמטה, בלי מעלית...

תפקידנו הילדים היה לקשט את הסוכה.  לא היו קישוטים מוכנים וגם אם כן - לא היה כסף לקנות...

הכנו שלט של "ברוכים הבאים" וצבענו אותו. הדבקנו על בריסטולים תמונות של האושפיזין והכנו כל מיני מגזרות ןשרשרות מנייר קרפ. כשסיימנו כולם התפעלו ממעשי ידינו והיינו מאושרים....

למרות גודלה היינו נכנסים אליה במשמרות וגם השכנים הגיעו. היה שמח ...מועדים לשמחה !

לפי הגמרא במסכת סוכה, הסכך אמור להיות מורכב מפסולת גורן ויקב, ז"א שאריות קש ושאריות של אשכולות וענבים. נשמע קצת לא הגיוני נכון? האמת היא שיש סוד גדול בהוראה הזו לקחת את המיץ של הזבל, של עבודת היום יום ולעלות אותה מעל לראשי בחג הסוכות. עוד הרבה זמן לפני הכנת סוכות האינסטנט, תפקידינו כילדים היה קודם כל להכין את הקישוטים לסוכה על פי מיטב היצירתיות דאז מחמרי הגלם שהיו זמינים והעיקר בחינם, כמו ז׳ורנלים ישנים , בקבוקי פלסטיק, קרטונים, עיתונים דבק פלסטי וחבל שמשון. לא להאמין איזה יצירות קישוט יצאו לנו ממחזור חמרים.העבודה הקשה היתה לאסוף את הקרשים לבניית הסוכה ולגרור אותם ברחובות כדי להביאם ליעד שהיה בכניסה לבנין המגורים בבניין רב קומות. היתה חדוות יצירה מופלאה בשיתוף כל השכנים במיוחד הילדים. אין לתאר את השמחה של הארוחות הטעימות המשותפות ואירוח האושפיזין בסוכתינו הצנועה והשמחה של הביחד עם המשפחות והשכנים בתקופת החג.יש עוד המון סיפורים, המקום קצר מלספר. ממש לא רצינו שהחג ייגמר.

מסוכות של ימי נערותי אני זוכר לטובה את צעדות ירושלים בהן השתתפנו כקבוצה מבית הספר התיכון ושהתקיימו בחול המועד.

בתחילת השנה בחר המורה לספורט את המשתתפים. סידר אותנו בחמישיות לפי הגובה והיינו מתרגלים  מדי  יום צעידה מסודרת ותנועות ידיים , ממש כמו בצבא.

  קיבלנו  רשימת שירים שהיינו צריכים ללמוד בע"פ ולשיר לאורך כל הדרך. 

היינו עם חולצה וכובע של ביה"ס וביום הצעדה יצאנו מוקדם בבוקר. סיימנו בין הראשונים אך לא זכינו בפרס. היו מתחרים רציניים יותר שהשקיעו יותר.

למרות זאת לא היינו מאוכזבים כי נהנינו מהמפגש עם אלפי צועדים מהארץ ומהעולם ומהאוירה הטובה.

בסיום צעדנו עם כולם במצע חגיגיד בירושלים כשאלפים מצטופפים, מריעים ומוחאים לנו כפיים. זו הייתה חוויה שלא אשכח !!!

זכור לי חג סוכות מרהיב,  שבנינו עשרה ילדי חסמב"ה בחולות חולון, על יד עץ שקמה עתיק.

הבאנו לשם לוקסים { מנורות שמן}, ובילינו שבוע שלם, רק ילדים בני עשר, שאני הייתי המנהיג ,והמוציא לפועל.

היו משחקים,שירים וריקודים, וביחוד הרבה בטטות על המדורה.

                    בברכת חג שמח לכולם

בילדותי, בנינו סוכה מידי שנה,לא סוכה כמו שבונים היום והכל מוכן מראש. 

את שלד הסוכה עצמה בנינו מקורות בניין, שאספנו באתרי בנייה.

 

את קירות הסוכה יצרנו מסדיני לבנים עם שני פתחים של דלתות מכוונים נגדיים, שהיו ניסגרים כווילון שהוסט לצד וניקשר בשרוך. יצרנו שני פתחים מכיוון ששתי משפחות 

היו צריכות להכנס לסוכה מכיוונים שונים. הסכך היה סכך אמיתי מכפות תמרים שנאספו בנקודות חלוקה שונות בעיר, או שקטפנו וניסרנו בעצמנו.



היינו מקשטים את הסוכה בשרשראות צבעוניות וקישוטים שונים לדוגמה, סלים קטנים שבתוך כל אחד מהם ניטמנה אבן קטנה כדי לייצבו, שיצרנו מניירות קרפ שניקנו מבעוד מועד.

על הקירות היינו תולים פלקטים של דיוקנות של רבנים חכמים, למשל, הרמב"ם, תמונות של שבטי ישראל ותמונות של האושפיזון שבאים לסוכה. התמונות היו נישמרות משנה לשנה.

בשנים בהן ירד גשם (ולעיתים גשם זלעפות), השרשראות הצבעוניות היו מורידות צבע על התמונות ונאלצנו לרכוש תמונות חדשות...   





מהסכך תלינו בעזרת חוטי תפירה את שבעת המינים:רימונים, תאנים, תמרים, בקבוקים קטנים של שמן (זית), יין (גפן) וכו'.



חוויית בניית הסוכה זכורה לי לטובה, כאשר כל בני המשפחה נרתמים לפעולה.



ושוב תודה  על הפעילות,

העלת חיוך על שפתי בהזכרי בבניית הסוכה בילדותי.

גרתי בעיר צפת בכל שנה האבות של שניים מהילדים הביאו קרשים מעבודתם כבנאים בנו סוכה ואנחנו ילדי השכונה דאגנו לקשט את הסוכה.

הקישוטים כללו שרשראות שאותן הדבקנו חוליה לחוליה ניירות צבעוניים, באותה עת עשינו הכל לבד, גזרנו את הלולאות מניירות צבעוניים  ,הכנו דבק שהיה עשוי מקמח ומים.,שאר הקישוטים היו רימונים ותמרים צהובים  ,חשמל העבירו מאחד הבתים שאליהם היתה צמודה הסוכה.

הסכך היה מכפות תמרים .

צפת היתה פעם עיר גשומה מאד ותמיד קיוונו שלא ירד גשם, לפעמים כן ירד גשם והרס את הקישוטים.

לא התעצלנו וקשטנו מחדש.

מבטא אהבתי לחג הסוכות, בשיר.



כפות תמר.



עץ התמר וחג הסוכות,

חתן וכלה...

מתשרי, עד תשרי, חיים

בציפייה להיפגש זו עם לזה,

פעם בשנה, בחגי תשרי

הנכנסים בקול תרועת שופר

רמה. 



ברוח הסתו מנפנף עץ התמר 

ענפיו, להזכיר, חלפה שנה 

מאז העניק תשורתו לסוכה 

אהובתו.



אב הבית, שנה תמימה, 

חוסך תספורת תמרו האהוב. 

מזמרתו, לא תיגע, ולו בענף 

אחד מענפי ראשו.



והנה בא הרגע, בצאת יום 

התענית, הציפייה מגיעה לקיצה. 

ידיים עמלות בונות סוכה יפה

לתפארת.



זה הרגע בו התמר מעניק 

תשורתו היקרה, כפות עדייו 

לקשט שמלת סוכת כלתו 

הנאווה החסודה...

 

גם לי כמו לחברים שהגיבו יש זכרונות נעימים מבניית הסוכה של פעם.

בתום החג כשפרקו את הסוכה ולא רצו שנפריע ונסתובב בין הרגליים שלחו אותנו לשכנים בבניין לבקש מהם את האתרוגים.  למחרת  אמי הייתה מכינה ריבה טעימה  ולנו נתנו  את האתרוגים הנותרים והיינו תוקעים  בהם  מקלות ציפורן ריחניים עד שלא ראו את צבע האתרוג. כעבור מספר ימים כשזה יבש מעט הריח שהתפשט היה נהדר ושימש גם להבדלה "בורא מיני בשמים".

מומלץ לנסות !  חג שמח!

 

כילד גדלתי בתל אביב לא רחוק מתנועות נוער רבות שכולם היינו עוזרים אחד לשני ולקשישים להקים סוכות של פעם סוכה שבנויה מקרשים וענפים עבים של אקליפטוס סכך היה בשפע מגדות הירקון וסכך אקליפטוס קישוטי יד שעשינו בבית ספר שרשרות צבעוניים תמונות ציורי תנ"ך ואף בנינו מקרשים ומסמרים שולחנות ונדנדות בנוסח הצופים וכך בילינו את חג הסוכות כל הלילה בשירה וריקודי עם ליד הסוכה ותאורה מפחי שימורים עםשמן ואו סולר !

הייתה חוויה יוצאת מהכלל!

חג סוכות חקוק בזכרוני משתי סיבות:



האחת - סוכה.

מדי שנה, הקפיד אבי, שומר מצוות, כי תיבנה בחצר ביתנו סוכה כהלכתה.

כאשר הוקמה הסוכה, נכנסנו אנו הבנות לתוכה, לאחר שקנינו גליונות נייר צבעוניים והתחלנו במלאכת יצירת הקישוטים - בזמנו עדיין לא היו קישוטים מוכנים.

שזרנו שרשראות צבעוניות, יצרנו פרחים יפהפיים, יצרנו סלים וכדי שייראו כסלים, היינו שמים בתחתית משהו קצת כבד וכל הסלסילות נראו כאמיתיות. תענוג לעיניים.

הסוכה האחרונה ששהיתי בה עם הרכב מלא של המשפחה הייתה בהיותי בגיל 6, כי שנה לאחר מכן אבי עלה לשכון בגן המלאכים.

לאחר נישואיי וכשנולדו ילדיי, לא היה מי שיקים עבורנו סוכה מאחר ובעלי לא חונך לשום זיקה לדת. בניי היו מתארחים בסוכות שהקימו השכנים.



סיבה שנייה היא 4 המינים, נושא שמעלה דמעות בעיניי.



אמי, שהתאלמנה בגיל צעיר (48), ועול גידול משפחה מרובת ילדים היה מונח על כתפיה, עבדה כמו שאומרים מצאת החמה עד צאת הנשמה, כדי לפרנס את צאצאיה ולספק להם כמיטב יכולתה כדי שלא ירגישו ממש את החוסר.



כדי להוסיף מעט "פרוטות" לאמצעיה הדלים, 

הייתה קונה מסוחרים, שעסקו בזה, אתרוגים, לולבים, הדסים  וערבות.

למחרת יום כיפור בבוקר הציבה שולחן ליד בית כנסת הגדול בפ"ת ועליו הניחה את הסחורה מוכנה למכירה.



אנו הבנות וגם אני הקטנה ביניהן, תרמנו את חלקנו בכך ששזרנו מענפי לולבים "לא כשרים" את הנרתיקים בהם הוכנסו הלולב הדס וערבה כדי להוסיף עוד נתח מכירות.



חג סוכות הוא חג שמח ועבורי שזור בזכרונות שמפרים מעט את האיזון בשמחה.



חג שמח



אפרת 7

מאחר ובילדותי גרתי במרכז תל אביב ולא הייתה חצר שבה יכולנו לבנות סוכה,נהגנו לעלות לירושלים שבה גרו דודי ודודתי עם חמשת הבנים הנפלאים שלהם.הייתה להם חצר קטנה ובה בנו סוכה לתפארת,נהגנו להביא קישוטים משלנו ,שרשראות שיצרנו ממגזינים,פרחים צבעונים מנייר,מניפות קטנות,וכל קישוט שיכולנו ליצור.דודתי שהייתה בשלנית מעולה הביאה לסוכה את מאכליה הטעימים ודודי היה מנעים לנו בזמירות ,נהגנו גם לישון בסוכה המרווחת ,לשיר עד השעות הקטנות של הלילה,הרוח הירושלמית הייתה נושבת בין קירות הסוכה ויצרה אווירה מיוחדת וקסומה.

אהבתי מאד את חמשת בני הדודים שלי,שאיתם הייתי יוצאת להרפתקאות בירושלים,הם היו מטיילים איתי בסימטאות העיר,ובכל האתרים המיוחדים שלה.

החוויה הנפלאה הזו נקטעה כשאחד מבני דודתי נהרג בפעילות צבאית,כל המשפחה התפרקה אחרי מותו,דודתי ודודי נכנסו לדיכאון עמוק והפסיקו לבנות את הסוכה היפה שלהם,ואנחנו התבגרנו ובנינו סוכות עם הילדים שלנו.

 

שלום!



לצערי הרב בביתי בילדות מעולם לא הקמנו סוכה בסוכות.

יש לי זכרון מתוק אחר, העלייה לתורה בבר המצווה של אחי ניסים התקיימה בסוכות בבית כנסת בשכונת פלורנטין בת"א.

את הסעודה לאחר העלייה התורה, אכלנו בסוכת בית כנסת גדולה!

רחל.

בסוכות שחל בתקופת מלחמת יום כיפור, הגברים היו במילואים, ובעורף נשארו המשפחות והסבים והסבתות.  בקומה השלישית בביתנו שבחיפה, בנו שני הסבים (הורינו) סוכה.  נכון שהיא לא היתה לגמרי "הלכתית", כי מעל הסכך היתה תקרת המרפסת, אבל אני בטוחה שבורא עולם קיבל את הסוכה הזאת באהבה.



בערב החג הצטופפנו בה כולנו - שני ילדינו שהיו אז בני 7 ו-6, הסבים, הסבתות, ועוד קצת בני דודים, אכלנו ארוחת ערב חג, ולא הינחנו למצב להעכיר את מצב רוחנו, חרף הדאגה המובנת.

זכרון סוכות שלי -

היה בפתח תקווה בערך בגיל 8, אני זוכר שאני ובן הדוד שלי שגדול ממני ב-3 שנים התרוצצנו בסוכה ואז הפלנו את השולחן עם היינות והסלטים..!

אמנם כעסו עלינו, אך זהו זכרון מתוק מאחר וזה היה סוכות משפחתי וחביב!

בילדותי באיסטנבול, לא היינו בונים סוכה בבית, אלא היינו הולכים לבית הכנסת של הקהילה, שם הייתה סוכה מפוארת וגדולה.

אני זוכרת שכל ילד הוסיף קישוט מסויים לסוכה, ואני זוכרת ערימה של לולבים ואתרוגים.

תקופה יפה!