ט"ו בשבט בגלות פולין לפני 68 שנה

ט"ו בשבט בגלות פולין לפני 68 שנה – מאת חיים יואבי רבינוביץ
      1. רק על עצמי, לספר ידעתי, לפני 68 שנה הייתי ילד בן 6, בעיר לודג' שבגלות פולין.
          האווירה בין יהודי פולין "שארית הפליטה" מיהדות של כ 3.5 מיליון יהודים הייתה קשה, רוב היהודים שאפו
          לצאת לארץ ישראל ורק מעטים קיבלו אישור לצאת. נראה היה שהשלטונות הקומוניסטיים, הולכים וסוגרים
          את שערי היציאה מפולין. בבית הספר היהודי התחילו ללמד פולנית, מה שלא נעשה מאז השואה, סימן מובהק
          לכך שהיהודים שנותרו בפולין, אולי יישארו שם, כנראה עד בואו של המלך המשיח.
      2. ערב טו בשבט, השיגה הקהילה היהודית המקומית, ארגז אחד של תפוזי זהב מארץ ישראל.
          והם נמכרו במחיר לא זול, תפוז אחד לכל משפחה.
      3. ערב מושלג אחד, חזר אבא ז"ל מהעבודה והחליט לקחת אותי, ילד כבן 6, לרכוש יחדיו עימו את התפוז
          הנכסף מארץ ישראל. אימא ז"ל, התנגדה שבנה יקירה בן ה- 6 יצא בערב חורפי ומושלג שכזה, אך אבא התעקש,
          לקח את שקית הטלית ויחד יצאנו לדרך. כך צעדנו בשלג, כאשר אבא הטיל עלי "את האחריות הכבדה"
          לשאת את השקית, שבתוכה התפוז היחיד שרכשנו.
      4. בבית שמנו את התפוז בקערה גדולה, שהונחה במרכז השולחן. השכנים היהודים באו להתבונן בתפוז הקדוש
          מארץ ישראל, ולגאוותי לא הייתה גבול, על כן הזמנתי את חברי היהודים והפולנים, לראות את "התפוז מארץ הקודש".
      5. בליל טו בשבט, התיישבנו בבית מסביב לשולחן, לסעודה משפחתית חגיגית. אבא ברך בורא פרי העץ ושהחיינו,
          ואז עשה "מעשה שלא יעשה". הוא לקח סכין וחתך לארבע את התפוז מארץ ישראל. ואני, ילד יהודי קטן,
          פרצתי בבכי. איך אפשר לחתוך את התפוז היחיד מארץ ישראל, שכל כך התגאיתי בו?. ואז אבי, הוסיף את
          התפילה שהייתה נהוגה בגולה בליל ט"ו בשבט: "יהיה רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעלינו
          בשמחה לארצנו, לאכול מפריה ולשבוע מטובה". כאן אימי מורתי ז"ל, פרצה בבכי מר, כל כך גדולים היו הכיסופים,
          לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל.
      6. את הנחמה מצאתי בקליפות התפוז, אותם שמרתי בקופסת קרטון מיוחדת. הקליפות החלו להירקב, אבל אני שמרתי
          עליהן מכל משמר.
      7. כעבור כמה חודשים, בעזרת שוחד קיבלנו את ההיתר המיוחל, לעזוב את פולין, שם חיה משפחתנו מעל 800 שנה.
          אני רציתי לקחת עמי את קליפות התפוז מט"ו בשבט. אך אימא ז"ל הסבירה לי, שבארץ ישראל יהיו לנו קליפות של
          תפוזים בשפע, והקליפות שלי נשארו על אדמתה הטמאה של פולין.
      8. אני מפיץ סיפור ילדותי זה, מידי שנה, וריחו של התפוז טרם התפוגג. אשרינו שזכינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה.
      9. רבותי, אם יש בי כיום, אהבה עזה לארץ אבותיי, לנופיה, להריה, לבקעותיה ולאבניה, ולא פעם אף סיכנתי את חיי למענה,
          מקורה הראשוני הוא כנראה, גם מאותו תפוז קדוש מארץ ישראל. עם ישראל חי!!!