עדיין.
(לארכיון). שיר קליל חביב, על סבתות, סבים ונכדים.
עדיין בהרגשה לפחות, רב
המרחק להתנתק מעצמנו,
חיינו, פועלנו בהווה, ולצלול
לתוך הזיקנה, שאחד מסימניה
המובהקים, העברת המשקל
מאיתנו, אל הנכדים המתוקים.
להתחיל לספר לחברים, על
הברקותיהם 'המופלאות'
של נכדנו היפים החמודים.
בהתפעלותנו המוגזמת אודותם,
אנו לא שמים לב לעובדה,
שבמקביל אנחנו מבטלים את
עצמנו. מצמצמים דמותנו, פועלנו,
עד הלום.
שמח שאני עדיין לא שם.
אוהב את זאטוטיי הקטנים
והמתוקים, אך אנחנו עוד חיים,
קיימים עדיין על המפה.
ההתעסקות המוגזמת אודותם,
פרושה גלישה מהירה במדרון
הזיקנה.
כן, אוהב מאוד את נכדיי הקטנים,
אך, בל נשכח, מי שממתיק להם
את החיים, זה אנחנו. (חיוך).
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מי שממתיק להם את החיים זה אנחנו
ולכן גם אם מתרברבים בהם,
לדעתי זה שם אותנו על המפה וגם מעלה אותנו
מאחלת בריאות ונחת לך וליקירים לך
כמו בפתיח: "שיר קליל חביב, על סבתות, סבים ונכדים".
צודקת, גילה: "בל נשכח, מי שממתיק לנכדנו את החיים, זה אנחנו. (חיוך)".
(וכבר מתגעגע, חחח...)
תודה גילה יקרה, תגובתך הנעימה לאוזן.
בריאות ונועם לך וליקיריך. פרח).
"אוהב את זאטוטיי הקטנים והמתוקים, אך חשוב לדעת, אנו חיים ופעילים, ועדיין על המפה".
נכון מאוד. כמו שציינת מירה: "מידתיות יפה תמיד. גם כשמדובר בנכדים"
תודה על ההתייחסות מירה. (חיוך).