חזר לביתו שיכור כלוט

סיפורו של אמנון שמוש, - ערבי מוסלמי אחד, מספר אמנון בספרו, חזר לביתו שיכור כלוט ובידו כעך עם סומסום. "אם אסיים את אכילת הכעך טרם שתגישי לי קפה רותח" איים על אשתו -"אתגרש ממך". על פי מנהג וחוק המוסלמים, בעל המכריז על גרושיו שלוש פעמים בצריפות -אכן מתגרש מאשתו. פטימה אשתו מיהרה לשפות הפינג'ן על הגחלים הלוחשות, ליבתה ככל יכולתה את האש, נפנפה, נפנפה, אך אבוי. טרם הספיק הקפה לרתוח אפילו פעם אחת, והבעל השיכור סיים לאכול את הכעך. התיישב על הכורסה והכריז בקול צרוד -הרי את מגורשת, הרי את מגורשת,הרי את מגורשת. לא עברו דקות אחדות ושינה עמוקה נפלה עליו. מיהרה פטימה לארוז את מעט מיטלטליה ועשתה את דרכה חזרה לבית אביה, תוך שהיא ממררת בבכי. בבוקר, אחוז עדין סחרחורת, התעורר הערבי וחיפש את אשתו. שכנה סקרנית נכנסה וסיפרה לו את קורות אמש. קול זעקה מרה בקע מגרונו. יותר משאהב את אשתו, פחד מאביה שהיה איש רב השפעה וחלפן ידוע. רץ לבית אביה לבקש רחמים וסליחה, אך זה שיסה בו את עוזריו וכלביו תוך שהוא מגרש אותו מביתו. אבל וחפוי ראש עשה את דרכו אל הקאדי, כדי להתייעץ איתו כיצד ניתן לבטל את רוע הגזירה. הקשיב הקאדי לסיפורו ומיהר להכריז - את הנעשה אין להשיב. חוק הוא חוק ואל לנו להמרות את דין הקוראן. עצוב ומיואש עמד מיודענו לצאת חזרה לביתו הריק. הקאדי, נכמרו עליו רחמיו, הוסיף ואמר -למרות שאין כל מוצא, בוא נלך אל הרב החכם המתגורר בשכונת היהודים, נשמע את דעתו. הלכו השניים אל קצה העיר ופנו לביתו של הרב. הקשיב הרב בקשב לסיפור שגוללו השניים בפניו. מולל את זקנן הלבן והארוך, הרהר וענה - "חזור אל בית אבי אשתך, קח אותה לביתכם, שב על הכורסה ואמור לה - פטימה אהובתי, אני ממתין לקפה. שתה את הקפה שתגיש, ושמח בחלקך -אתה אדם נשוי כדין ודת אללה ומוחמד נביאו". לאחר שהבחור יצא בשמחה וגיל למשימתו, פנה הקאדי אל הרב בהשתאות ושאל אותו כיצד הוא יכול להמרות את חוק הקוראן ולחשוב שמצא פתרון לבעיה הסבוכה. ענה לו הרב -לך אחריו, ולאחר שיסיים לשתות את הקפה, בקש ממנו לכרוע ברך על השטיח ולאסוף את הפירורים וגרעיני הסומסום מהכעך שאכל אמש. רק כאשר יסיים לאסוף את כל הפירורים והסומסום, ייחשב כמי שסיים לאכול את הכעך עד תום, ולפיכך, את הקפה הגישה כנדרש, טרם שסיים לאכול אותו, וכל הכרזותיו בדבר גרוש אשתו בטלות מיסודן.