שתים עשרה שנים חלפו מאז
שתים עשרה שנים חלפו מאז ועוד נרות נשמה דלקו על הקבר הקר.האחיות לא הגיעו בגלל מחסומי השלגים בירושלים. אבל נרות הן יכולות להדליק גם בעיר הקרה.. הבן הגיע מהישוב בעוטף ירושלים. הוא לא יחמיץ אזכרה של האם. הגיע עם הילדים ששמחו לצאת מהבית אחרי כמה ימים שהיו סגורים בבית. אז עשינו חגיגה, חה.. אילו יכלה לשדר לנו זה מה שהייתה רוצה. השמש זרחה ושלחה קרני אור לחמם את לבבות המבקרים. כשיש שמש חמה קשה להיות עצובים.
כך חלפה לה עוד שנה עם סימן וי בלוח השנה. נו
נגעתי באבן , הקבר היה קר. אילו היו אחיותיה במקום היו מבכים אותה ומפרטים את מעלותיה. היא הייתה האחות הגדולה וכולן הוקירו אותה. הם ידעו שהיא תפתור להן את כל בעיותיהן. גם כשבגרו עדיין סמכו על עצותיה . אלא שהשלג מנע בעדן להגיע והייתה חסרה אוירת הדמעות, דמעות שזרמו כמים בכל ביקור כזה. זו הסיבה שהאזכרה הייתה כעין חגיגה. הילדים התרוצצו והרעישו. המבוגרים סיפרו בדיחות שהיו מעלות סומק על פניהן של האחיות,אילו היו שם. הנכדה הכינה ארוחת גורמה והיו שם כל הסממנים של חגיגה. כך אני אוהב לראות את האורחים, צוחקים.גם אם זו אזכרה.
אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים
ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים.
הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים
הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ
המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות
הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו.
זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן.
יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים.
ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
יבורך האדם, ואתה ביניהם המתנהגים לפי מה שליבם ושכלם מכתיבים להם.
(אתמול הייתי בערב ספרותי עם הסופר אלון חילו על סיפרו החדש ובכלל.גם הינחתה שהרה בלאו ושר חמי רודנר,וקבוצת- שחקנים מניסן-נתיב,.חילו סיפר על ימים רחוקים שבהם כל מוות היה עילה להילולה וחבל שאיבדנו גם את זה..תודה-לך)
בטוחני שבליבך עדיין חלל גדול נותר.
התייחסותך לאבן הקרה מובנת לי ולא נראית בעיני צינית כלל.
גם בעיני האבן היא רק ציון מקום בלבד ואין לה ולא כלום עם זיכרונות של האישיות החיה שהכרנו ואת זיכרה אנו נוצרים בליבנו.
כל אחד מבטא/ת את העצב שלו בדרך שנראית להם .
ת.נ.צ.ב.ה. של אשתך .
הרשומה היא גלעד זיכרון. האבן היא רק נקודת ציון
כי הכאב הוא רק שלך ולא של אף אחד,
השמחה שאתה מביא למשפחה חשובה
תמיד.
לא לפי מה יגידו או מה נהוג