מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > שתים עשרה שנים חלפו מאז

שתים עשרה שנים חלפו מאז

שתים עשרה שנים חלפו מאז ועוד נרות נשמה דלקו על הקבר הקר.האחיות לא הגיעו בגלל מחסומי השלגים בירושלים. אבל נרות הן יכולות להדליק גם בעיר הקרה.. הבן הגיע מהישוב בעוטף ירושלים. הוא לא יחמיץ אזכרה של האם. הגיע עם הילדים ששמחו לצאת מהבית אחרי כמה ימים שהיו סגורים בבית. אז עשינו חגיגה, חה.. אילו יכלה לשדר לנו זה מה שהייתה רוצה. השמש זרחה ושלחה קרני אור לחמם את לבבות המבקרים. כשיש שמש חמה קשה להיות עצובים. כך חלפה לה עוד שנה עם סימן וי בלוח השנה. נו
שתים עשרה שנים חלפו מאז

נגעתי באבן , הקבר היה קר. אילו היו אחיותיה במקום היו מבכים אותה ומפרטים את מעלותיה. היא הייתה האחות הגדולה וכולן הוקירו אותה. הם ידעו שהיא תפתור להן את כל בעיותיהן. גם כשבגרו עדיין סמכו על עצותיה . אלא שהשלג מנע בעדן להגיע והייתה חסרה אוירת הדמעות, דמעות שזרמו כמים בכל ביקור כזה. זו הסיבה שהאזכרה הייתה כעין חגיגה. הילדים התרוצצו והרעישו. המבוגרים סיפרו בדיחות שהיו מעלות סומק על פניהן של האחיות,אילו היו שם. הנכדה הכינה ארוחת גורמה והיו שם כל הסממנים של חגיגה. כך אני אוהב לראות את האורחים, צוחקים.גם אם זו אזכרה.

33  תגובות  אהבו

539
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
אומרים שאני ציני שכך מתיחס אל הקבר הקר. לעיתים כועסים עלי על התיחסותי אל המוות. אולם זה אני. יתכן והסיבה היא המלחמות בעיקר זו של יום כיפור כשהמוות היה קרוב וההרוגים הובלו כמו בק...
אומרים שאני ציני שכך מתיחס אל הקבר הקר. לעיתים כועסים עלי על התיחסותי אל המוות. אולם זה אני. יתכן והסיבה היא המלחמות בעיקר זו של יום כיפור כשהמוות היה קרוב וההרוגים הובלו כמו בקר שחוט. אז יסלחו לי המתים ותיסלח לי רעייתי. זה אני
התמונה של תגונה שלמה שכטר 17/12/13
נורמות התנהגות מוכתבות ע"י גורמים חיצוניים שאין להם כל קשר לרגש העצמי של האדם הנוגע בדבר.
יבורך האדם, ואתה ביניהם המתנהגים לפי מה שליבם ושכלם מכתיבים להם.
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
תודה על הברכה
התמונה של תגונה עמליה אור 17/12/13
והורשת לצאצאייך את השימחת-חיים והלבביות שלך. (אתמול הייתי בערב ספרותי עם הסופר אלון חילו על סיפרו החדש ובכלל.גם הינחתה שהרה בלאו ושר חמי רודנר,וקבוצת- שחקנים מניסן-נתיב,.חילו סיפר על ימים רחוקים שבהם...
והורשת לצאצאייך את השימחת-חיים והלבביות שלך.
(אתמול הייתי בערב ספרותי עם הסופר אלון חילו על סיפרו החדש ובכלל.גם הינחתה שהרה בלאו ושר חמי רודנר,וקבוצת- שחקנים מניסן-נתיב,.חילו סיפר על ימים רחוקים שבהם כל מוות היה עילה להילולה וחבל שאיבדנו גם את זה..תודה-לך)
התמונה של תגונה מ-ם . 17/12/13
עצם כתיבת הרשומה (פוסט) הינה גלעד לזכר רעייתך. בטוחני שבליבך עדיין חלל גדול נותר. התייחסותך לאבן הקרה מובנת לי ולא נראית בעיני צינית כלל. גם בעיני האבן היא רק ציון מקום בלבד ואין לה ולא כלום עם זיכ...
עצם כתיבת הרשומה (פוסט) הינה גלעד לזכר רעייתך.
בטוחני שבליבך עדיין חלל גדול נותר.
התייחסותך לאבן הקרה מובנת לי ולא נראית בעיני צינית כלל.
גם בעיני האבן היא רק ציון מקום בלבד ואין לה ולא כלום עם זיכרונות של האישיות החיה שהכרנו ואת זיכרה אנו נוצרים בליבנו.
התמונה של תגונה ניצה5 17/12/13
קראתי וישר עלה לי בראש "אל תשפוט אדם עד אשר תגיע למקומו ".
כל אחד מבטא/ת את העצב שלו בדרך שנראית להם .

ת.נ.צ.ב.ה. של אשתך .
התמונה של תגונה עמיר 797 17/12/13
הרשה לי ללחוץ את ידך, על היותך, כפי שאתה, ואותם שאיתך, נראה לי שגאה כה היתה, לו היתה לצידך, באזכרה שלשמה.
התמונה של תגונה מינה גבע זִכְרָהּ לִבְרָכָה 17/12/13
רעייתך שם למעלה מחייכת לעצמה ואומרת שוב את המשפט שכבר שתים עשרה שנים היא אומרת לעצמה: מזל שאתה נשארת כאן לספר לה סיפורי משפחה. כי ודאי בלבך אתה הרי מדבר איתה
התמונה של תגונה טובה פריש 17/12/13
התמונה של תגונה טובה פריש 17/12/13
התמונה של תגונה טובה פריש 17/12/13
רק אתה יודע מה היא היתה רוצה.דווקא שמחת הנכדים והתרוצצותם,אם היא רואה,דווקא זה משמח אותה.האבל והחסר הוא בלב ולא בגינוני חיצוניים.ראה צורת האבל על מנדלה.
התמונה של תגונה הדס יעקב_397_ 17/12/13
מבין לליבך. הזכרונות מלווים אותנו על אובדן יום ולילה כל השנה והחיים ממשיכים וזה טיבעו של עולם.
התמונה של תגונה אביבית 2 17/12/13
לא כל מה שחיצוני הוא המשקף את המציאות,
התמונה של תגונה ריקי שמר 17/12/13
אנחנו עושים אותו דבר לבעלי לא יכולים אחרת לך תמיד עם תחושותייך הנובעים מבפנים איתך ריקי
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
אכן אתה צודק.
הרשומה היא גלעד זיכרון. האבן היא רק נקודת ציון
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
לעיתים מיחסים לי סרקזם. אני מסוגל להתלוצץ על המות ועל המתים. אני רואה את הקבר כנקודת ציון ותו לא. לכן הצרמוניות במקום קצרות
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
אכן שיחות הנפש הן בשנים, לא ליד האבן הקרה. בשבילי האבן היא נקודת ציון , היא אינה שם. היא נמצאת ברקיע השביעי מחייכת ויודעת מה דעתי
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
כך אני רואה את זה וכך היא הייתה רוצה. לצחוק ולשמוח כמו בחגיגה. האפריקנים עשו את זה למען מנדלה וכולם שרו ורקדו ושמחו.
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
אין חכם כבעל ניסיון. אכן הזיכרונות תמיד בלב
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
כמה שאת צודקת. אני זוכר את הרגע שהחזירה נישמתה לבורא. הייתי קר רוח וכולם התפלאו על העמידה שלי בפני המות. כך זה קרה כשבתי הלכה ואני חושב לעצמי שאשמה בזאת המלחמה והמות שליוה אותנו
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
התמונה של תגונה עמליה אור 17/12/13
התמונה של תגונה אביבית 2 17/12/13
לתת דין וחשבון לאף אחד

כי הכאב הוא רק שלך ולא של אף אחד,
התמונה של תגונה אריקו 17/12/13
למרות שבכל יום ישנן הזכרונות,
השמחה שאתה מביא למשפחה חשובה
תמיד.
התמונה של תגונה maxima 17/12/13
הכי טוב לעשות מה שמרגישים ואיך שמרגישים
לא לפי מה יגידו או מה נהוג
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
אני אומנם השחקן הראשי אולם שחקני המישנה הם שקובעים את המהלכים. אני נותן להם את הבמה לבטא את הכאב
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
הצרמוניה היא למען המשפחה . את הזיכרון אני נוצר בלב.
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 17/12/13
חה ,קל לומר. הטלפונים מאחיותיה ואחיה הם שמכתיבים את הצרמוניה. אני ניגרר.
התמונה של תגונה גבי מנדלסון 18/12/13
עצם האזכרה שנערכה, בכך שלא שכחתם (כמובן) את יום פטירתה של אשתך היקרה ז"ל, והתאספתם בבית העלמין לזכרה היא העיקר, אין ספק שגם לזמן שחולף יש מרכיב דומיננטי, אין דומה יום השנה הראשון לעשירי, מאחל לך ...
עצם האזכרה שנערכה, בכך שלא שכחתם (כמובן) את יום פטירתה של אשתך היקרה ז"ל, והתאספתם בבית העלמין לזכרה היא העיקר, אין ספק שגם לזמן שחולף יש מרכיב דומיננטי, אין דומה יום השנה הראשון לעשירי, מאחל לך את הטוב ביותר, שא ברכה.
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 19/12/13
האזכרה היא למען המשפחה. אני שונא צרמוניות ויכול להכיל את הזעכרון בלב.
התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 19/12/13
כן, היא מחייכת מלמעלה. היא מכירה את התכשיט שלה ששונא צרמוניות. האזכרה היא יציאת ידי חובה למען המשפחה. אני עומד ומצלם והמשפחה קוראת פרקי תהילים.. האבן הקרה לא עושה לי כלום. ב...
כן, היא מחייכת מלמעלה. היא מכירה את התכשיט שלה ששונא צרמוניות. האזכרה היא יציאת ידי חובה למען המשפחה. אני עומד ומצלם והמשפחה קוראת פרקי תהילים.. האבן הקרה לא עושה לי כלום. בבית זו כבר מסיבה
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה