נפלה עטרת ראשי

מתוך הכאב הרגשתי צורך לכתוב את התחושות הכואבות והצורבות בנימי נשמתי, היום איבדתי את אחי הבכור לאחר מאבק ממושך במחלה הארורה, עיניי דומעות ואינני שולטת בניסוח המילים אני מתנצלת,....
אני מאד משתדלת לשלוט ברגשותיי אך רק הכתיבה והדמעות הנגרות מעצמם משחררות מעט את הקיטור שבי.
קצת על אחי המקסים גבר משכמו ומעלה קצין משטרה שרת שנים רבות בשכם, לאחר מכן בנפת התנועה בתל אביב,
הוא היה "לישכת הסעד" והתמיכה של כל המשפחה וחברים יש לו לרוב. עזר לכל דכפין והיה תמיד כתף לכל אדם בדרכו.
הקשר איתו היה על בסיס יום יומי ובשבועיים האחרונים נדם קולו דיברתי רק עם אשתו המסורה .
קצת על הזכות שלה זכה אחי לאשה מסורה ונדירה שבמשך עשור שנים ליוותה ותמכה באופן המעורר השתאות לא עזבה אותו לרגע....אני מודה לה מכל ליבי.
עלי לציין את חברו הטוב מארצות הברית שהגיע לסעוד אותו ברגעיו האחרונים.....
אני כמעט לא רואה את האותיות הדמעות כמאגר אין סופי יורדים ללא שליטה ,אבל לחלוק עימכם ולשחחר קיטור דרך הכתיבה זה כנראה חשוב מאין כמוהו,כך אני מרגישה...
אני מודה לכם חברים אל תהיו עצובים בשבילי אלה החיים, הרצון לחיות הוא חזק מאיתנו אבל גם הגבר המדהים הזה אחי הניפלא נכנע למחלה ולחומרים הקטלניים המלווים מחלה זו.
אני אהיה בסדר אני מקבלת עידוד ותמיכה מילדיי ואני אעבור את זה, היום ההלוויה יהיה זכרו ברוך, אוהבת אותכם מכול ליבי דבר ראשון שעשיתי זה העלתי את רגשותי על הכתב לחלוק עימכם......בהוקרה ריקי
קשה לאבד בן משפחה, זה כואב ואולי הנחמה שזה גאל אותו מיסוריו מהמחלה הקשה.
תנוחמי
עצוב לי קשה מאד לאבד אח,,
המון ניחומים כולנו איתך
חבל שכה סבל אחיך ז''ל.
חבל על דאבדין
אך לא משתכחין
מי שמיסוריו נגאל
זו נחמה פורטה
נגאל
תתנחמי שאחיך נגאל מיסוריו ת.נ.צ.ב.ה