אבא שלי
לפני שנים היה לי אבא נחמד, את השואה והמחנות הוא עבר ושרד. אף פעם לא היה מסוגל לספר על העבר ולשתף במה שאת רוחו שבר. כשניסה לדבר אחרי מילה או שתיים היה נשבר, פורץ בבכי קשה וכל כך מר. בהמון מחנות ריכוז הוא היה, מחלקם הצליח לברוח, נתפס והוחזר בחזרה. את הוריו ואחיותיו הנאצים השמידו, את אשתו וביתו התינוקת הכחידו. זהו סיפור קטן מיני רבים, על האנשים ששרדו את השואה ונותרו בחיים.
ממשיכה את דרכו.
אסור לשכוח ואסור לתת לעולם לשכוח את אשר עשה לעמנו זרע העמלק
ואיך הם שרדו
מרגש הסיפור שלך
האנטישמיות עדין קימת ובגדול
ורק כעבור שנים כשראיתי את הדפים שהנציח ביד ושם את בני משפחתו ידעתי שהכאב היה עמוק בתוכו. אבל אז לא דיברו.
ולמגיב מס' 12 (הקודם לי):- רחמיי נכמרו עליך. אתה זקוק לטיפול נפשי מיידי...