שנת 1945 - אהבה חוצת גבולות

אבי נולד בקוטנא שבפולין להוריו יעקב ומינה. אביב עסק בתלמוד תורה ואמו - אשת חיל פרנסה את המשפחה בעבודתה בחנות סידקית ודברי תפירה. נולדו להם שש בנות ושני בנים. לימים עברו לעיר לודג'. בצעירותו למד אבי חייטות, המצב בפולין נעשה קשה ובהיותו כבן 18, כדי להתחמק מגיוס לצבא, הבריח את הגבול לברית המועצות. הוא נתפס והושלך לכלא, מאוחר יותר גוייס לצבא (על זה הוא דיבר פעם אחת בלבד כשבא לבקר אותי בסיום הטירונות שלי). בצבא חושל ונעשה בחור חזק. הקור הסיבירי חדר לעצמות ובשל היותו יהודי התנכלו לו. אך כיוון שהיה בחור צעיר, נאה גבוה וחזק ידע להתסדר.

סבתא יוכבד נולדה בקישינייב בבסרביה, חבל ארץ שהיה שייך לרומניה, אך כשאמי נולדה נכבש האזור ע:י הרוסים. ב-1939 פרצה המלחמה, ולא רק הגרמנים כבשו והתאכזרו. הרומנים כבשו חזרה את רומניה מהרוסים והיהודים הואשמו ע:י הרומנים בקומוניזם ורדפו אותם. סבתא ואמא ברחו בדרך לא דרך, לפלא איך לא נשברו והמשיכו במסע אחרי מקור חיים. כנראה שבסופו של דבר משמים נענו לבקשותיהן ומזות רעב ושדופות הצליחו להגיע למחנה עקורים שהוקם ע"י הג'וינט היהודי העולמי.

אבא, כבר שהה באותו מחנה מזה זמן. כשראה את אמא, למרות מצבה הגופני הירוד, היא היתה חיננית ומצאה חן בעיניו, ולקח אותה ואת סבתי תחת חסותו. האהבה פרחה ובני הזוג נישאו. המלחמה הסתיימה, הגעגועים למשפחתו היו עזים. הג'וינט אפשר לאבא לעזוב את המחנה יחד עם אשתו ההרה (איתי) ולהגיע לעיר לודג' בפולין. הם מצאו עיר חרבה ויהודים בה אין. עויינות הפולנים היתה קשה. הם לא רצו שהיהודים ישובו לפולין.

כיון שלא מצא את משפחתו לא רצה להישאר בפולין. בעזרת הג'וינט הם הועברו למחנה עקורים בעיר קאסל בצפון גרמניה (באזור שהיה בשליטת האמריקאים). ושם נולדתי ונולדה גם אחותי.

בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה. ברבות הימים אבי סיפר לי שהיתה להם אפשרות לבחור להגיע לאמריקה כי היתה להם משפחה בניו יורק. אך הוא החליט שעליו לחיות בארץ ישראל בין יהודים.

לא, הורי לא זכו לקבל פיצויים בתקופת השילומים, הם הסתדרו איכשהו.