אנחנו הרומנים מאת העיתונאי והפובליציסט יואל ריפל
אנחנו הרומנים
זה התחיל לפני מאה עשרים שנה בערך,
כשיהודי פוקשן יצאו לדרך
ופניהם לציון - אז פלסטינה,
שם הקימו את זיכרון ואת ראש פינה.
מאז ועד היום הם תרמו כאן, לבטח,
תרומה אדירה, בכל תחום, בכל שטח.
עצוב לי לחשוב איזה פנים
היו למדינה - בלי הרומנים.
למשל - בתחום התרבות והתיאטרון,
תמיד, תופסים הרומנים מקום ראשון:
ליה, רוזינה, מוסקו אלקלעי
טטיאנה, בודו, ניקו ניתאי...
ואיך אפשר לשכוח את הסילואטה
של המנוחה - הגברת ג'טה?
גם זמר כמו מתי כספי, הנערץ,
לפי הידוע לי, עלה מגלץ.
ננסי ברנדייס - כשכאן הסתדר לא רע
אם רק יחזור כמה שנים אחורה,
ודאי יזכור, כפי שאמרתי לו בקפה "דיצה",
שבמקום סטנד-אפ - הוא רקד פריניצה.
ושלמה ארצי, לפני שקיבל תקליט פלטינה
צריך לזכות ששורשיו מבוקובינה.
באמנות, בכלל, היה לרומנים תפקיד נחרץ:
רק נציין את מרסל ינקו, ראובן, מנדרו כץ.
בתחום הגסטרונומי - הרומנים ראשונים בליגה:
כל הצברים כבר שמעו על הממליגה.
ושכן שלי הודי מבומביי,
ימכור גם את אשתו, עבור שני מיטיטיי.
בתחום הספורט, אנחנו, הרומנים
היינו, לרב, במקומות הראשונים.
בכדורגל: מנצ'ל, בלנרו, מויסמקו.
בכדורסל: מיקי ברקוביץ ודוידסקו.
בטניס שולחן כולנו שמענו
על הכוכבת הגדולה אנג'ליקה רוזיאנו.
בקיצור, בכל תחום הרומנים הפכו לסטארים,
חוץ מתחום אחד: הפרלמנטרי.
אין לנו חבר כנסת, שר, או מנכ"ל דירקטוריון,
למרות שהאוכלוסיה שלנו, כמעט, חצי מיליון.
אגב, עשיתי חשבון ולמסקנה הגעתי,
שחצי מיליון רומנים, זה כמעט 20 מנדטים!!
אמנם, היו כמה ניסיונות בתחום הפרלמנטרי:
היה יצחק ארצי, פורז ושערי,
הייתה גם מפלגת הל"ע
אבל היום רבותי, גם הל' - אין.
ויש לי הרגשה מאוד מבוססת,
שגם בעתיד לא יהיה לנו ייצוג בכנסת.
אבל כמו שחברי הכנסת היום נראים,
זה כבוד בשבילנו - שהרומנים שם חסרים.
הייצוג שלנו הוא בתחום העשייה
בהתיישבות, במלאכה, בתעשייה.
זאת עליה שעובדת קשה ומתפרנסת,
אין לה זמן לשלוח נציג לכנסת.
כן, כמעט שכחתי מקום נוסף, אומלל,
שבו לרומנים אין ייצוג בכלל.
ראו זה נס - ראו זה פלא:
אין לרומנים נציגים בבתי הכלא.
וזה מפליא - כי הרי הדביקו לנו זנב
שהרומני לא סתם "רומני" - אלא "רומני גנב".
אם אנחנו גנבים - איך יתרצו את הפלא
שאין לנו ייצוג בבתי הכלא?!
ואיך זה שרוב הרומנים, עד כמה שלי ידוע,
חיים בצמצום, באופן צנוע,
ואיך זה שכל חיסכון
נועד ללימודי הילד בתיכון?
ואיך זה ששמחתם היחידה היא אותה השמחה
כשהמשפחה נפגשת בשבת לארוחה,
ואז, כשכולם יושבים בצוותא,
אומר הנכד - "צ'ה פאצ'י, סבתא?"
אנחנו הרומנים
זה התחיל לפני מאה עשרים שנה בערך,
כשיהודי פוקשן יצאו לדרך
ופניהם לציון - אז פלסטינה,
שם הקימו את זיכרון ואת ראש פינה.
מאז ועד היום הם תרמו כאן, לבטח,
תרומה אדירה, בכל תחום, בכל שטח.
עצוב לי לחשוב איזה פנים
היו למדינה - בלי הרומנים.
למשל - בתחום התרבות והתיאטרון,
תמיד, תופסים הרומנים מקום ראשון:
ליה, רוזינה, מוסקו אלקלעי
טטיאנה, בודו, ניקו ניתאי...
ואיך אפשר לשכוח את הסילואטה
של המנוחה - הגברת ג'טה?
גם זמר כמו מתי כספי, הנערץ,
לפי הידוע לי, עלה מגלץ.
ננסי ברנדייס - כשכאן הסתדר לא רע
אם רק יחזור כמה שנים אחורה,
ודאי יזכור, כפי שאמרתי לו בקפה "דיצה",
שבמקום סטנד-אפ - הוא רקד פריניצה.
ושלמה ארצי, לפני שקיבל תקליט פלטינה
צריך לזכות ששורשיו מבוקובינה.
באמנות, בכלל, היה לרומנים תפקיד נחרץ:
רק נציין את מרסל ינקו, ראובן, מנדרו כץ.
בתחום הגסטרונומי - הרומנים ראשונים בליגה:
כל הצברים כבר שמעו על הממליגה.
ושכן שלי הודי מבומביי,
ימכור גם את אשתו, עבור שני מיטיטיי.
בתחום הספורט, אנחנו, הרומנים
היינו, לרב, במקומות הראשונים.
בכדורגל: מנצ'ל, בלנרו, מויסמקו.
בכדורסל: מיקי ברקוביץ ודוידסקו.
בטניס שולחן כולנו שמענו
על הכוכבת הגדולה אנג'ליקה רוזיאנו.
בקיצור, בכל תחום הרומנים הפכו לסטארים,
חוץ מתחום אחד: הפרלמנטרי.
אין לנו חבר כנסת, שר, או מנכ"ל דירקטוריון,
למרות שהאוכלוסיה שלנו, כמעט, חצי מיליון.
אגב, עשיתי חשבון ולמסקנה הגעתי,
שחצי מיליון רומנים, זה כמעט 20 מנדטים!!
אמנם, היו כמה ניסיונות בתחום הפרלמנטרי:
היה יצחק ארצי, פורז ושערי,
הייתה גם מפלגת הל"ע
אבל היום רבותי, גם הל' - אין.
ויש לי הרגשה מאוד מבוססת,
שגם בעתיד לא יהיה לנו ייצוג בכנסת.
אבל כמו שחברי הכנסת היום נראים,
זה כבוד בשבילנו - שהרומנים שם חסרים.
הייצוג שלנו הוא בתחום העשייה
בהתיישבות, במלאכה, בתעשייה.
זאת עליה שעובדת קשה ומתפרנסת,
אין לה זמן לשלוח נציג לכנסת.
כן, כמעט שכחתי מקום נוסף, אומלל,
שבו לרומנים אין ייצוג בכלל.
ראו זה נס - ראו זה פלא:
אין לרומנים נציגים בבתי הכלא.
וזה מפליא - כי הרי הדביקו לנו זנב
שהרומני לא סתם "רומני" - אלא "רומני גנב".
אם אנחנו גנבים - איך יתרצו את הפלא
שאין לנו ייצוג בבתי הכלא?!
ואיך זה שרוב הרומנים, עד כמה שלי ידוע,
חיים בצמצום, באופן צנוע,
ואיך זה שכל חיסכון
נועד ללימודי הילד בתיכון?
ואיך זה ששמחתם היחידה היא אותה השמחה
כשהמשפחה נפגשת בשבת לארוחה,
ואז, כשכולם יושבים בצוותא,
אומר הנכד - "צ'ה פאצ'י, סבתא?"
לא, רבותי, הם לא גנבים, למרות שגנבים לא חסרים.
ואם הם גנבו - פשוט גנבו את ההצגה מהאחרים.
כי זאת עליה, שקלטה את עצמה - וזאת ציונות.
הרומנים לא ביקשו טובות - לא מהממשלה ולא מהסוכנות
הם שמחים לחיות כאן בארץ האבות
שמחים בחלקם - בלי לדרוש נדבות.
לכן אסיים בכך שאומר, כי אני -
גאה מאוד להיות רומני.
אז כן אני מסכים כמעט לכל מילה שכתבת אבל היו עליות חשובות יותר. עליה של קבוצות קטנות ובודדים שיצרו את הכר הזה של דריסת רגל במדינה. העליה שחלקה הגדול היו מהמזרח שבאו לכאן כי כך ציווה עליהם הלב. ולא מעטים בגלל רדיפות שהיו גם במאה השמונה עשרה והתשע עשרה. הם יצרו שכונות והציבו עובדה כי המקום שייך לנו היהודים .הם סבלו מרדיפות ופוגרומים אולם לא ברחו . אז ידידי אני צבר דור חמישי ואני גאה להיות צבר ישראלי. בקושי אני יודע מה ההיסטוריה של אבות אבותי שעלו ארצה לפני 185 שנים. אז במשך הזמן גם אתה תרגיש גאה להצהיר שאתה ישראלי אנא לצברים ישראלים שיפסיקו להתהדר על מוצאם הרומני.