אלצהיימר

כלואה בתוך גופה, מאחורי המחיצה,

אישה קטנה, ארשת פניה חמוצה,    

מכל רחש קטן היא קופצת,

לא יושבת רגע, רק מתרוצצת.          

לא מוצאת מנוח, מסרבת לסלוח,

מכולם רוצה כל העת לברוח.                

מתקשה בדיבור, בבניית משפט ברור,

כולה מפוחדת ודואגת, ללא שיחרור.        

נרעדת כציפור מכל תנועה חטופה,

האלצהיימר מציץ ממבטה ולשונה חריפה.

כפות ידיה נעות בתנועה סיבובית,

מכה מי שמתקרב בצורה אגבית.  

 נפשה באזיקים מהודקת בתוך גופה,

מעייניה ניבטת המחלה כסכין שלופה.  

אין עזרה ואף לא ישועה,

מהמחלה הזו שבחייה שולטת קבועה!