השחקנים...
אור אחרון טרם כיבוי...
מאחורי הפרגוד עיניים בורקות... חיוך מסוים על שפתיים נ?שו?כו?ת... פעם
ראשונה שלו מול... נושא תפילה לעבור טבילת האש...
כיבוי אורות חושך! תיפוף צעדים מהירים.
'ודאי שחקנים תופסים מקומם על הבמה. אומר אני.
אט, טט מסך הארגמן עולה... עולה... עולה.
אלומת אור קרה, מאירה תפאורה אפורה,
יציבה.
הס. המחזה החל...
'יהיה בסדר', 'יהיה בסדר', לוחש אני לי, מהשורה העשירית בצד. יהיה בסדר, לבי לוחש לזה העומד מאחורי הפרגוד, שפעימות לבו הולמים באוזני...
על הבמה, מנורת שולחן מטילה אור
צהוב עמום, על חצי פניו של זה היושב
בכיסא, כותב...
כן. שחקן הוא. מכונס בתוך דמות לא שלו... מכתב עלום כותב...
מפנה ראשו מ?ע?ל?ה, כ??מו? מנסה לדלות
מילה מדודה מאחת ממגירות מוחו, אך
המגירה נעולה. המפתח שלה אבד. עיניו
נאבקות באור הצהוב...
הנה מילה נרדפת לזו העיקשת, שאבדה.
העלילה רצה. כיחכוח... שיעול... גו?ו?ע...
תם המחזה לקול תשואות...
יצאו השחקנים מן הדמויות, וקדו לקהל
שנותר מאחורי המסכה...
dir=
תודה יעקב יקירי. תגובתך העניינית לסיפור.
(חיוך) נדב.
שבת שלום של רוגע ושלווה. תודה גדולה לתגובתך לסיפור. מינה היקרה. (פרח) נדב.
כמו שמשורר גדול ( שקספיר) אמר דברו: "כל העו....."
אכן זה ככה. טובה'לה, עולמנו משול לבמה, וה?דו?ר אחד בצלם צופה עלינו מכיסאו הרם, למעלה. האומנם??
תודה למשובך הרציני טובה היקרה. (פרח) נדב.
<p>שנתיים מהן עם קבוצה של נכים על כסאות גלגלים (הייתי "הבריאה" היחידה בקבוצה).</p>
<p>לי קצת קשה ללמוד בעל פה - ולפני כל הצגה הייתי במתח רק שלא אקבל בלקאאוט - לשמחתי הכל עבר בשלום.</p>
<p>הולכת לכתוב פוסט על מקרה שקרה לי על הבמה.</p>
<p></p>
<p>חג שמח</p>
<p>אפרת</p>