תהייה
היא, יושבת לה, משקיפה, על אדן החלון,
חושבת על עצמה, מה ראוי, מה לא נכון,
שמנמונת, מתולתלת, עם חיוך ותוחלת,
בת שחוק תמידית על שפתיה ועיניה תכלת!
נאיבית כמעה, חולמת לשנות את העולם לטובה,
נהנית להושיט יד סועדת לעזרה, בהבנה ובחיבה,
נוהגת להתבטא במלל שיר וחרוז
לעיתים גם באופן די נמהר וחפוז!
מביטה סביבה בתהייה, ראשים נוספים מורכנים,
אנשים שקועים ברצינות, במשימה מרוכזים,
במטלה שאותה היא מנסה לבצע, בצורה נעימה,
ובליבה היסוס ומחשבה, שמא זה לא מקומה!
אישה בשנות השישים, על לחייה קמטים חרוצים,
מוצצת את קצהו של העט, חושבת מה יהיה כעת,
האם כדאי להמשיך במאמץ, לכתוב את המילים,
או שמא לוותר ולזנוח, את חלום הילדות לשכוח.
לכן, עליך להמשיך ללא כל חשש כי זו הדרך בה את מתבטאת. ואם זה היה חלומך מזה זמן, המשיכי בה. מי שלא אהב אחד מהפוסטים שלך בעבר יאהב את הפוסטים העתידיים.
אכן, אין נביא בעירו.
בהצלחה לך והמשיכי במה שאהוב עליך.
/אישה בשנות השישים, על לחייה קמטים חרוצים, מוצצת את קצהו של העט,
והלא קמטי תבונה הם.
חושבת מה יהיה כעת?/ וברגע הבא היא מתעשתת. יודעת מחר שוב תזרח השמש.
צביה היקרה, מאוד יפה סיפרת על רחשי ליבך באותו רגע נתון.
בברכת חג שמח. בריאות ואושר לך ובני ביתך היקרים. (פרח) נדב.
אינני חושב שעליך להניף דגל לבן. אומר לך בצורה אחרת: ברוכה הבאה לעולם האמיתי. לא כולם אוהבים את כתיבתך מסיבה זו או אחרת. אז מה קרה? דעתי היא שעליך להיות נאמנה לדרכך ולהמשיך את כתיבתך ככל העולה על רוחך כל עוד אינך פוגעת באחר, ואינך פוגעת.
בהצלחה לך.
מה לה לוותר ולזנוח ?
בין הכותבים והמגיבים ישנם הנמצאים בעשור ה9 לחייהם !!
והם כותבים ופוריים ללא כל ויתור.
קומי, עורי, התעשתי.
עוד הרבה נכונו לך עד הגיעך לגילם.
מה לעשות שגם כשאני כותב,
לא כולם אוהבים ,אזי הנני משפר
וכותב.אני כותב על מכלול נושאים,
בעבר כתבתי ולא היו לי כלל תגובות,
ועם היו היתה גם ביקורת לעיתים.
אל תעשי חשבון לכל מי שלא מוצא חן בעיניו או בעיניה.
יש לך סגנון כתיבה שאני מוקירה אותו.
לדעתי רבים מאיתנו מוקירים אותך.
את נוגעת להרבה אנשים במקומות רגישים .אגלה לך משהו ממך קיבלתי את ההשראה לכמה פוסטים שהעליתי .
מראש, וזה היפה שבכתיבה ובדיונים
אם לכולם היתה אותה דיעה היה הבלוג משעמם
הדיונים בבלוגים היא שנותנת את החיים והמעונינות
בבלוג
כל אחד יכול לכתוב את שהוא חושב,
כל אחד יכול לענות את שהוא חושב
אין להתרגש יתר על המידה,ולא הדיעות הן שצריכות לקבוע אם לכתוב או לא
להיות שלמים אם מה שאנחנו כותבים,
ולקחת בחשבון שלא כולם יסכימו עם הכתיבה שלנו
וזה גם בסדר
לא כולם חייבים לאהוב ולהסכים
אני אוהבת את מה שאת כותבת
יום טוב
מקסימה
אני אישית אוהבת כשכותבים לי או אומרים לי את האמת
שהם חושבים,אפילו אם היא מנוגדת לדעתי,
אבל לא כולם אוהבים,
הרב מקבלים דיעה מנוגדת קשה,