סדנאת כתיבה סיפור חיים- פרק 4

1.אני-

אני  במדבר  בלב  הישימון  והנוף  הוא  חול מידברי  זהוב  שמכסה  את  כל  השטח    הייתה  זו  שעת  בוקר מוקדמת , רוח  קלילה  ונעימה  ליטפה  וחיבקה  אותי. עיני  סקרו  את  האופק  המונוטוני. הייתה  זו  תמונה  פסטורלית , תמונה  של  נוף  שכאילו  קפא. לא  ניתן  היה  לזהות  שהמלחמה  טרם  הסתיימה  ואני  חייל  פיון  במשחק  המלחמה.. עיני  המשוטטות  נעצרו  על  הזחלם  שעמד  לו  שם  מעבר  לשביל. זכרתי  כי  רק  כמה  שעות  לפני  כן  דהרתי  על  הזחלם  הזה לכיוון  התעלה  למשימת מודיעין  , יחד  עם  הילדון  ששכב  עכשיו  על  קנה  תותח הנ.מ.   הוא  היה  כה  קרוב  ולרגע  חשבתי  להושיט  יד  ולהעיר  אותו.  פניו  פני  ילדון  שבקושי  צימח  שער  על  לחיו.     הבום  שנישמע לא  היה  חזק  אולם  היה  מספיק  רועם  כשראיתי  את  הנער  שוכב  בתנוחה  גרוטסקאית כמו  בובת  סמרטוטים. . הרופא  שהגיע  הסתכל  וכיסה  את  הגופה  בשמיכה.. הסתכלתי  על  הנער  והרגשתי  את  הדימעה  שעמדה  בקצה העיין  ממאנת  להיפרד .. לרגע חשבתי  על  שיירת  הההרוגים  והפצועים  הרבים  שראינו  יום  קודם  לכן  כשהם  מובלים  על  מכסי  מכוניות  לאחר  קרב  מטוסים שבו  נפל  מטוס  מצרי  על  מתחם  לידינו.  מותו  של  הנער צרב  בי  יותר  מאשר  ההרוגים  והפצועים  שראינו. הפעם  זה  היה  ילד-נער שראיתי  את  הפחד  בעיניו  כאשר  דהרנו  לקירבת  התעלה

2. אתה-

אתה עומד  זקוף אוחז  את  קת  העוזי  בידך מוכן  לפעולה  .עינייך  משוטטות  , בוחנות  את    המידבר  החולי המוקף  ים  של  חולות זהובות,  עינייך  סוקרות  את  הנוף  הפסטוראלי .מוקסם  מהתמונה של הנוף . שכאילו  קפא.  פניך  הביעו את  אשר  חשת . היה  ניכר  על  פניך  שהנוף  הקסים  אותך. ושהמלחמה  הייתה  רחוקה  ממך.. היית  פיון  במשחק  המלחמה  ולכן  יכולת  להתעלם  ממנה  למרות  שהיא הייתה  כאן לידך.. עיניך  המשוטטות  נעצרו  על  הזחלם  שחנה  לא  רחוק  ממך.  שלחת  מבט  אל  הילד -נער  ששכב  שם  על  קנה  תותח  הנ.מ. היה  זה  הנער  שרק   שעות ספורות לפני  כן  דהרתם  על  הזחלם  לכיוון  התעלה  למשימת  מודיעין. .הוא  היה   כה  קרוב  שלרגע  התפתת  להושיט  יד  ולהעיר אותו. פניו  היו  פני  נער  שבקושי  צימח  שיער  על  לחייו.   הבום  שנישמע  לא  היה  חזק  אולם  הוא  היה  רועם.  הנער  שכב כעת  בתנועה  גרוטסקאית  כמו  בובת  סמרטוטים.המבט  בעיניך   ביטא  יותר  מכל  את ההלם שפקד  אותך.. הדימעה  שעמדה  על  קצה  עינך  סרבה  להיפרד.  פניך  הביעו  צער  .. שיירת  ההרוגים  והפצועים  שעברו  לידך  יום  לפני  כן  כשהם  מובלים  על   מכסי  המכוניות  לא  גרמו  לך  הלם  כמו   מותו  של  הנער-ילד..   שזכרת  את  הפחד  שאחז  בו  כאשר  דהרתם לכיוון  התעלה.

3.הוא-

הוא  עמד  שם  על  גיבעת  החול  בלב  הישימון  שולח  מבט  אל  הנוף  המידברי  המוקף  בים  של חול  זהוב.  ,קת  העוזי  היה  צמוד  למותניו  מוכן  לפעולה. הייתה  זו  שעת  בוקר  מוקדמת  וזה  עתה  סיים  את  משמרתו. המשימה  להגן  על  המרחב  מפני  חדירת  אנשי  קומנדו  מצריים  שנהגו  לנחות  במסוקים  ולפגוע  בתחבורה  הצהלית. ניבט  היה  בעניו כי  הוקסם  מהנוף והמלחמה  הייתה  רחוקה  ממנו. עיניו  המשוטטות  נעצרו  על  הזחלם  שחנה  לא  רחוק  ממנו.  לרגע  התפתה  לשלוח  יד  ולהעיר  את  הנער  ששכב  על  קנה  תותח  הנ.מ..  היה  זה  הבער  ילד  שרק  שעות  לפני  כן  דהרו  יחד  על  הזחלם  לכיוון  התעלה  למשימת  מודיעין..  הבום  שנישמע  לא  היה  חזק  אולם  היה  רועם.  הנער  שכב  כעת מת  על  קנה  התותח  נער  ילד  שבקושי  צימח  זקן  על  לחייו שכב  שם  מת  בצורה  גרוטסקאית  כמו  בובת  סמרטוטים. המבט  שניבט  מעיניו של  החייל  הקשוח  היה קשה . הדימעה  שעמדה  בקצה  עינו  סרבה  להיפרד.   שיירת  ההרוגים  והפצועים  שעברה  לידו  יום  לפני  כן  לא  השפיעה  עליו  כמו  מותו  של  הנער-ילד. הוא  זכר  את  הפחד  שתקף  את  הילד  כאשר  דהרו  שעות  מספר  לפני  כן  לכיוון  התעלה  למשימת  מודיעין.  ועכשיו  הוא  שוכב  מת  על  הזחלם במרחק  נגיעת  יד.