המדרגות הלוליניות אל החדר החם
הים געש ורעש. גלי ענק טלטלו את אנית הקרב כשהיא נוטה פעם לימין ופעם לשמאל מרעידה את בני מעיו של הצופה שישב בעמדת התצפית העליונה.
הלילה היה חשוך . ידיו אחזו בכוח במעקה מנסה להאחז בכל כוחו מחשש שמא יעיפו אותו הטילטולים לים. עיניו היו נעוצות במדרגות הלולייניות שמתחתיו ושידע שהן הובילו אל גשר הפיקוד . הגשם הטורדני היכה בפניו כמדקרות מחטים. . הוא התפלל שהגשם יפסק והמשיך לנעוץ את מבטו במדרגות הלולייניות שהובילו אל המחסה החם. הוא הרים ראשו שולח מבט חטוף אל הים הפתוח מנסה לצפות במטרה לגלות גוף זר ומיד סטה מבטו כלפי מטה אל המדרגות הלולייניות שהיו המפלט מהעינוי שבו היה נתון ברום עמדת התצפית. ידיו התאבנו מהלפיתה החזקה . הוא ניסה לשחרר את ידו הימנית שהחזיקה במעקה והגל הבא כמעט והעיף אותו מעמדת התצפית . עכשיו הוא לופת חזק את המעקה בשתי ידיו ועיניו אינן משות מהשלבים של המדרגות הלוליניות חולם על הרגע שמחליפו יגיע ויאפשר לו לשים רגליו על המדרגות שיובילו אותו אל התא הסגור והחם. הקול שהגיע מתחתיו היה קולו של מחליפו שקרה לו לרדת . הוא שלח את רגלו הימנית מנסה להניחה על המדרגה אולם הרגל נישארה תלויה באויר. ואז עלתה בו התודעה שאין מדרגות לוליניות וגם לא מדרגות רגילות. המדרגות היו רק בדמיונו העשיר. בכדי לרדת הוא נאלץ לגלוש על העמוד שניצב מול הפתח שמתחתיו.
אינני איש ים אבל אני מעיז לנחש שהתצפיתן של היום יושב למטה בחדר החם ועיניו על המסך.
לראש התורן שולחים היום את האנטנות והאלקטרו אופטיקה.
איזה עולם שונה...
תודה על התגובה המחמיאה
גם אל אי המטמון, ואל עוד סיפורים בהם עדיין היה צורך בסולם חבלים או בזיזים על מוט התורן.
תודה