מוות ? = עניין של זמן
מאז דצמבר 13 שוכנת לה כבוד צ'יסטה על גבי כאשר היא מהווה לה למשכן על חוליה בעמוד השדרה העליון והתבייתה עליה בצורה שרק המוות יפריד ביהן כנאמר אפוא שהוא שאיני זוכר היכן, לא עזר דבר, לא סחיטות לא דקירות היא לא רוצה להיפרד מהחוליה, אבל להכאיב מאוד היא ממשיכה.
נו, לא הותירה שום אפשרות בידי ופניתי לסמכות הגבוהה (זוכרים? הרופאה) אשר בארגון המקופ"חים בעירי ובקשתי מזור כי לא נעים לי כלל לסבול כאבי תופת כאלו שמשפיעים קשות על שגרת חיי שגם היא לא יודע מה, והסכות העליונה מסתכלת סביבה (במחשב) כה וכה ואומרת לי "אני אפנה אותך למי שיודע לחתוך בבשר החי (חירורג) השוכן כבוד בעיר הסמוכה והוא יביא לך מזור, הכאבים יפסקו ובא לציון גואל והיא מציידת אותי במכתב ארוך פרי המחשב אליו ואומרת לי "צא לדרך" ואני יוצא.
אך דא עקה (מילה יפה, נכון, משתמשים בה עורכי דין) שכחה לומר לי כי זמן ההמתנה הוא לערך חודש ימים, נו באמת מה זה חודש לעומת הפסקת הכאב ?, אבל כאשר הכאבים גוברים אני מפעיל את הנוסחה הקבועה שלי שאומרת "אם יש לך חברים אתה לא צריך פרוטקציה" ומגיע אליו תוך שבועיים, הוא בודק, מסתכל, ממשש ואומר "אני לא יכול לעזור לך כי אתה נוטל מדללי דם בגלל הארוע הלבבי ולכן אני מחזיר אותך אל הסמכות הגבוהה שתפני אותך לבית חולים של המקופ"ים ואם משהו ישתבש הם יודעים כבר איך לטפל בזאת" ולפני שהספקתי לומר "ג'ק" המדפסת פולטת נייר והוא חותם ומחתים בחותמת מוסר לי ואומר בהצלחה תהייה בריא.
אני הרי אדם שקט וממושמע (זה רק עד שאני מתרגז) ואני חוזר אל הסמכות הגבוהה והיא מחליטה לאחר מחשבה מרובה והמון קימוטי מצח ומבטים עלי וממני למחשב וחוזר חלילה ובשעה טובה היא אומרת לי "אני שולחת אותך למיון ושם יחליטו מה לעשות" השעה 10 בבוקר ואני אץ לאט לאט לעיר הסמוכה הלא היא פתח תקווה, "מלבס" בלשון הערבית שהיא סוכריה,ומגיע לחלון הקבלה, מושיט את ה"פתשגן" של הסמכות הגבוהה ומקבל תשובה, "שב יקראו לך" ואני שואל אם יהייה לי זמן ללכת לשרותים והיא אומרת לי כן, אבל מהר, איזה יופי אני חושב לא מבזבזים כאן זמן.
ואני יושב ויושב ויושב אז כמה זמן אפשר לשבת כעבור בערך שעה נגשת אלי צעירה לבושה ירוק ואומרת שואלת "מה הבעיה" וני עונה הצ'יסטה, הגב הכאב והיא מסתכלת על הגב ממששת ואומרת "זה לא מודלק" ואני אומר מה לעשות לא הדליקו אותה אבל היא כואבת, היא אומרת לי שאין מה לעשות ואין טעם שאמתין אבל, (האבל הזה מנע התפרצות שלי) והיא תפנה את הדבר לסמכות בכירה יותר ושאלך לשכב במיטה מספר 7 וכך אני עושה, מסביבי מתרוצצים לי זה נראה ללא תכלית אבל אולי יש להם תכליות משלהם זה לא ענייני ואכן כעבור כשלוש שעות וחצי מגיע בחור צעיר כבן 35 ואומר שלום אני דוקטור ... ובוא נבדוק אותך.
והוא מסתכל , ממשש ולוחץ פה ושם ושואל אותי אם זה כואב ואפוא ואומר לי "כן, צריך לנתח, אבל אני לא אנתח אותך היום כי יש כמה וכמה לפניך ואתה צריך לעבור בדיקות של "טרום ניתוח
ושם יבדקו איך ומתי ינתחו אותך ואני נותן לך מכתב הפניה לטרום ניתוח צלצל לשם מחר כדי לקבוע תור לטרום ניתוח שהם יתנו לך תור לניתוח ואני שואל, ומה עם הכאבים והוא שואל, כואב לך, מתי? רק כשאני צוחק, אנ י עונה לו והולך לקראת שחר חדש מחר בבוקר.
עד כאן הפרולוג בפוסט הבא הלוג וכשהוא יסתיים האפילוג.
שאני מאוד מקווה שיהיה הפילוג.
יום טוב לכולם
בריאות והחלמה
ישראל מאחל לך מעומק לבי בריאות טובה ושתעבור בהצלחה את הניתוח, שא ברכה.
אזרח במדינת ישראל מול מערכת הבריאות.
מאידך,
תיארת גם את סבלך הפרטי והלכי הרוח שלך שנובעים
מכאבייך, חששותייך, נסיונותייך והשגותיך.
והשקפת העולם שלך.
אבל דחילאק מוות????
מדוע הוא מככב בכותרת?
הגרוע ביותר לדעתי,זה כשהמוות שוכן אצךנו
בבית החיים עצמם.
מאחלת לך בריאות וכוחות מחודשים להתמודדויות עם
תלאות החיים.פגעים ומפגעים
ואל תאבד את הצחוק שבצד...מול הדברים המעצבנים
ש..ותשיר:
we shell over come
תודה ידידי
תודה ידידי
ועכשיו לכותרת
קראי אותה כמקשה אחת זה הומור שבה
והמתיני עד לסופו של דבר
תודה על התיחסותך
כתבת בהומר על מצב לא נעים
מאחלת לך שתמשיך לצחוק על כולם ובמהירות תחלים
מאחלת לך שיהיה בטוב, וברוב תבונה יעשו הרופאים את הנדרש ואת הציסטה יסירו ולך ובבוקר שאחרי יהיה לך שחר חדש.
תודה על התיחסותך
ואל תגלי אותו לאיש
גם אני איני יודע עדיין האם זה יהייה אפילוג או הפילוג, טרם סיימתי את ה"לוג" עדיין מתרוצץ בין המקפחים ומנסה לצחוק מכל דבר אבל מה לעשות, כשאני בצוחק כואה כי ציסטה מכאיבה מאוד ואם לא אצחק אבכה, נו, אז מה לעשות לצחוק או לבכות ? בשני המקרים כואב !
תודה על התיחסותך
ושמח שקראת
אני תודה בסדר וגם אהיה בסדר
תודה חברה
מצרף בדיחה מקברית נוספת לנושא.
גברת, אני מוכרח לראות את הדוקטור. שתיתי רעל מסוכן
"מצטערת", משכה המזכירה בכתפיה, "אני יכולה לקבוע לך תור רק לעוד שישה שבועות".
"לעוד שישה שבועות? אני עלול למות עד אז!"
"אין דבר. את התור אפשר יהיה תמיד לבטל".
מאחל לך בריאות ואושר
תודה על התיחסותך
שהניתוח יעבור בהצלחה.
שמור על המורל ותנצח זה
חלק מההבראה.
ועל איחוליך שהגיעו תוך האזעקה