כותבת ונוגעת בכם

נוגעת, מלטפת, יום יום, שעה שעה,

אתכם, במילה, בחרוז, בשירה, בשיחה והפתעה,

ממתינה לתגובתכם, כדי להתמלא ולהתחמם באורה,

להיות מוצפת בכל פעם מחדש, באנרגיה טהורה.

מתאכזבת מעט כשהתגובה לחרוזי, לבוא מבוששת,

אך לא מפסיקה לכתוב ולא פוחדת לגשת.

את ליבי על מגש עם הזריחה להביע,

להאיר כמו מטאור את השמיים והרקיע!

לקוות שתמצא הדרך, לגשר על הפער

המבצץ פה שם מבעד לקווי הנהר,

שאותי אליכם סוחף, בלי להתחשב בבער

ללא ציפיות, ללא אכזבות, רק שער,

שאולי נצא דרכו, למסע מלא זוהר.

ונגיע למקום שבו יהיה רק טוהר.