מהו צומוד?

מהו צומוד?
המושג צומוד, עורר את תשומת לבי ודווקא בגלל שידעתי למה הכוונה חיפשתי מקור נוסף שיסביר אותו.
בכתובת הבאה:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=liraz5505
מצאתי ושם הצומוד מוסבר כך:
צומוד פירושו הצמדות - לא לעזוב, להחזיק, להחזיק גם בשיניים.
עכשיו, אחרי שהמובאה שלמעלה מסבירה את המושג באופן הכי ברור שאפשר,
תרשו לי לקבץ ולסדר את המלים באופן אחר.*
הסדר שלי מתחיל באסוציאציה ואפילו לא צמודת רצף אותיות:
הצומוד אצלי, משום מה מזכיר לי נד"לן.
אולי בגלל שהצמידות היא בדרך כלל לקרקע. ואצלנו היהודים, הקרקע משתבחת ככול שאפשר ליעד אותה לצורכי בניה..
אני אמנם מספיק עתיקה כדי לספר איך בדירה בת 3 חדרים, מטבח, חדר אמבטיה, בית כסא (כשמו כן הוא - כוך של מטר על מטר מקיף כסא) גרו שתי משפחות עם 3 ילדים,
אך ככל שבגרתי נעשיתי מודעת יותר ויותר לאושר (כנראה שצריך לכתוב עושר) שבא כשאת/ה צמוד-נדל"ן.
אפילו (או גם אני) ככל שנעשיתי ותיקה יותר, המטרז' הפרטי שלי** הלך וגדל.
בהתחלה גרנו 3 בחדר, אח"כ 2 בחדר, אח"כ 2 בחדר וחצי אח"כ ועוד כמה אח"כ התרחבנו ויותר, עד שהיום אנחנו סבא וסבתא בדירה שגודלה _________***
.............. וכאן נצמדה אלי שלוחה של המצפון והיא לא מפסיקה לשאול בקול:
"והגודל של הדירה עושה אותך יותר מאושרת?"
ואני מוכרחה לענות: אני לא מתכוונת לאושר אני מתכוונת לעושר.. וסביר שמי שעוסק בנדל"ן הוא יותר עשיר ממי שהוא צמוד-מילים, כמוני למשל.
צומוד אחר הוא צמוד לגוף.
זה יכול להיות מגור הקנגרו הנישא בכיס של אימו ועד הצמיד הטרנדי שהוא צמוד ליד.
יש גם כאלה המעדיפים את הצמיד על הקרסול, אך במאמר זה איני מתכוונת אליהם.
יודעים למה?
כי הסגנון האופנתי שלהם עלול להיות צמוד לסגננם של ע[אלה המצמידים עגיל לזווית עינם, או לטבור בטנם... ....אני לא תומכת.
האמת, שאני כרגע אני מתעטפת בניילון נצמד כדי שלא אפגע ממטח קולות הבוז שנדמה לי שאני שומעת. בתקווה להפסקת אש פרמננטית.
______________________________
* ואם יש החושב שיהיו אלה מלים של כובד ראש, הוא כנראה לא יודע לאן הוא הגיע.
** כמשפחה בקיבוץ.
*** מטעמי צנעת הפרט לא אפרט. אך תאמינו לי שעל אף שאין בה חדר פרטי לפוני, היא מספיק מרווחת.
"בית קטן ואוטו קטן ומה שיותר כסף קטן"
וכוונת המשורר לא הייתה ל'קטן' !!
שועי עולם וידועני עולם - להם לא תספיק שום כמות של מ"ר נדל"ני.
לעומת זה כמדומני המ"ר הפנימי בקברות כולם זהה למדי....
כשעלינו ארצה ב49 היגענו לצריף של חדר אחד ,ארבע נפשות.בחוץ לארץ גרנו במקום מפואר והנה כאן אנו בצריף על יד פרדס עם קולות תנים בלילה שמיללים כממו תינוקות. הרהיטים שלנו טרם היגיעו.אז ישנו על מיטת סוכנות ושולחננו היו ארגזי תפוזים ריקים.אבל אחי הקטן ואני היינו מאושרים.מריח ההדרים מזה שבקיץ היו מחברים צינור לברז שבחוץ ומתיזים עלינו מים.והיות וגם אני וגם אחי פנטזיונרים,אז בכל פעם דימיינו את הצריף למשהו אחר.מה עוד שלאמי היו צעיפים שקופים והיינו שמים אותם על הארגזים או רוקדים איתם.היה כיף.לאחר שהורינו בנו וילה,במקום הכי מרכזי במושבה,איני זוכרת שהיינו כה מאושרים כמו בצריף ההוא.