דבר הנמלה

                           דבר הנמלה

יום אחד כשפסעה לה הנמלה    נ. 40.541    בשביל אותו כבשו בנות מינה שצעדו בו לפניה, היא נתקלה במכשול עמוק שחסם את דרכה. הייתה זו תהום פעורה באמצע השביל.

הנמלה נ. 40.541 עצרה על מקומה מבולבלת:  רק אתמול צעדה באותו שביל ולא היה בו כל מכשול..

הבילבול הרגעי לא הפריע לה לחשוב כיצד תמשיך בדרכה.

לפניה עמדו מספר אפשרויות:

לרדת את התהום מהצד בו באה ואחר כך לעלות ולטפס בעברו השני ולהמשיך בדרכה.

האפשרות השנייה הייתה, ללכת לאורך התהום בצד ממנו באה ולעבור לצד השני כשהתהום תחזור ותהיה קרקע מוצקה ואז ללכת לאורכו בגדה השנייה, עד שתחזור אל השביל אותו נטשה בתחילת האפשרות המתוארת כאן.

אמנם לנמלה ראש סיכונת, אך הרבה מחשבות עוברות שם. אחת מהן הייתה:

 איזה אפשרות מהשתיים היא יותר מעשית!.

בעוד היא שוקלת לכאן ולכאן את שתי האפשרויות,  יצאה בת קול מהתהום וקראה:

" נ.. 40.541  את חייבת להמשיך לצעוד בשביל שכבשו כל אלה שהלכו כאן לפניך. אין לך זכות שיקול ובחירה."

"אבל " אמרה נ. 40.541 "זו ממש חוצפה מצדך. אני-אני וככזו יש לי זכות מלאה לקבל את ההחלטות המתאימות לי".

אילו היו לנמלה אברי גוף מסוג אחר, ודאי היא הייתה מרימה את ראשה בעוויה שפרושה התמרמרות נוזפת.

"הצחקת אותי" - בקע שוב הקול מהתהום  "את יודעת בכלל איך קוראים לך?"

"כמובן. אני נ. 40.541 " אמרה הנמלה בחשיבות.

"וכמי שהיא נ. 40.541 איזה יחוד כבר יכול להיות לך?! לא תזיק לך קצת ענווה." נשמע הקול הזועם "אם היית עומדת בשורה הארוכה של נמלי כל העולם מי היה יכול לדעת שאת היא  נ. 40.541? הלא את דומה בדיוק לשאר בנות מינך."

"אני היא אני" התעקשה  נ. 40.541 "אני פרט שיש לו אג'נדה משלו" - רטנה.

"יפה" - שאג הקול התהומי "אג'נדה יש לך? אג'נדה של סיירת? אג'נדה של פועלת פשוטה? אולי אג'נדה של מלכת הקן?"

נ. 40.541 הייתה נבוכה, היא לא ציפתה שאותו עלום-קול יהיה בקי במורכבות של קן הנמלים על תפקידיו השונים.

"את לא מבינה?" לגלג עליה "בכלל לא חשוב אם את נ. 40.541 או נ. 306  מה שחשוב באמת הוא הקן עצמו."

הרגשות הפטריוטיים של נ. 40.541 לא נתנו לה לסתור את דבריו של בעל הקול. היא הייתה משוכנעת שהוא צודק, כי יותר מכל דבר היה חשוב לה המשך קיומו של הקן. למען מטרה זו היא, נ. 40.541 הייתה מוכנה לעשות כל דבר ובלבד שהקן ימשיך להתקיים.

בולעת את גאוותה שאלה את התהום:" איך היית מציע לי להמשיך בדרכי?"

"זו כלל לא שאלה" ענה "חפשי את עקבותיהן של בנות מינך וצעדי בדרכן"

"ומה זה יבטיח לי ואיזה משמעות זה יעניק לי?" לא יכלה נ. 40.541 לוותר על שאלה.

"לך זה לא  יבטיח דבר וודאי לא משמעות אישית. המשמעות היחידה החשובה היא, שפעלת כשורה למען קיומו של הקן." - ענה הקול מאוב.

 בשקט וענווה קיבלה עליה נ. 40.541 את הגזירה וחזרה לחפש את צעדיהן של קודמותיה.