צד אחר של טכס 'הרמת כוסית'

בכל  משרד, מפעל,  עיריה, בית ספר,מרפאה  וכדומה... בארצנו, מזמנים  את כולם  להרים  כוסית לכבוד  החג ,  ובמיוחד לקראת  ראש  השנה,  שזו הזדמנות  מצוינת  לספר  על הצלחות, על הישגים ועל שיפורים.   ואז  כמובן  מחלקים  מכתבי  הוקרה,  ציונים לשבח  וזרי  פרחים...ובין  כל  אלו הנאומים  של  כל מי הוא מי,  חיבוקים  ונשיקות ן...מחיאות כפיים,  וכמובן  ברכות  לחג  ולשנה  החדשה.

 זה  הרקע  הכללי  בדרך כלל  ברוב  המקומות.   כשקהל  הנוכחים  הוא  קטן יחסית,  האוירה  נעימה  כמעט  אינטימית  מאחר  שרוב המוזמנים  מכירים  זה  את זה.

אך  במקומות  הומים  מאדם....זה  כבר  דבר אחר,  גם  תקציב  ההוצאות  הוא אחר.   

 ולטכס  כזה  של  עובדי, גימלאי, מתנדבי  ופורשי  אותו  (מפעל  או)  עיריה מתכנסים  הנ"ל מכל  המחלקות  השונות .  האולם  מקושט,  שלחנות  הכיבוד (וכוסיות  היין...)  ערוכים  בצד. וקהל   הנוכחים  תופסים  מקומותיהם.

הרמקולים  עבדו ברמת  דציבלים  הגבוהה  ביותר ,    הופעת  צעירי  העיר  המקסימים  ממש  'הופרעה'  ע"י  הליווי  המוסיקלי  שחיפה  על השירה  שלהם.

והקהל...רוב  האנשים   הפעילו  את  ה"אייפונים" שלהם,  או  במשלוח  SMS,או במשחקים  שונים..  ממש  היה  מעניין  לראות  את  רוב  הקהל  עסוק בהקשה על  כפתורי  האייפון,  כשראשיהם  מורכנים,  אינני  יודעת  אם  תשומת  ליבם  הייתה  בנעשה  באולם,  חוץ  מאשר  בזמן  שהחליטו  לצלם  משהו... אחרים  פשוט  פטפטו  אם  שכניהם   והמשונה  מהכל:  אנשים  עוזבים  את  המקום,  ולא  מחכים  אפילו  לסיום  נאומו של  הנואם.  (אגב,  חלק  מהנוכחים  היו מורים  ומנהלי בתי ספר)

אז  מה  הפלא  שילדינו  צורחים  וצועקים  ומשמיעים מוסיקה  בקולות  מפחידים והיכן  הכבוד  לאנשים  שהשקיעו  מזמנם  וממרצם  להכנת  הטכס,  ממי לומדים  ילדינו  את  אי תשומת  הלב,  חוסר  הכבוד  ו...ההתנפלות  על  הכיבוד  שהוכן.

אינני  מתכוונת  להטיף  מוסר....ודווקא  התכוונתי  לכתוב  פליטון  הומוריסטי  אבל   ז ה   ל א   מ צ ח י ק !