סערה קרבה ובאה (טיפים להשרדות)

  העוללית הייתה הראשונה שבישרה לי על הסערה המתקרבת. לעוללית יש תואר במדעי הסביבה ובין יתר המקצועות ששייכים לתחום, בין זיהום אוויר לשפכים ואקולוגיה היא למדה גם מטראולוגיה ואקלים. בשבוע שעבר היא הודיעה לי כי שקע כבד מתקרב לאזורינו, אחרי תחקיר קצר ואחרי שסיננתי את המילים המדעיות הבנתי כי בעוד שבוע תהיה כאן סערה יותר חזקה מהסערה הקודמת.

היום יצאתי לטייל ברחובות קריית שמונה ומבול ניתך מהשמים והפך כבישים לנחלים וכיכרות לבריכות מים. האנשים רצו ברחוב ומאוד ניסו לרוץ בין הטיפות, אבל לא היה להם שום סיכוי. המבול ניתך בעוצמה ובזרמים חזקים וכל מי שלא הייתה לו מטריה, נרטב. גם מי שהייתה לו מטריה, נרטב. גם אני.

חשבתי איך אפשר לנצל את הסערה לטובת האנושות. עלו לי כמה רעיונות ואני משתפת את האומה.

קודם כל, אם יוצאים לרחובות בזמן הסערה, אז רצוי מאוד להצטייד באבנים כבדות שאותן נניח בכיסים כדי שהרוח לא תעיף אותנו למקומות שלא התכוונו להגיע אליהם. צפויה רוח חזקה מאוד. משהו כמו מאתיים קמ"ש (לפי הפרסומים) אבנים בכיסים זה מאסט.

לא לקחת מטריה אם יש רוח כל כך חזקה, המטריה תתכופף לכל הכיוונים עד שישארו ממנה רק מוטות דקים מעוקמים והיא לא תהיה שווה כלום בגשם. בסערה הקודמת זה מה שקרה למטריה שאיתה יצאתי מהבית, אז זרקתי אתה לפח וכמו טמבלית קניתי מטריה חדשה. שאלתי את המוכר כמה זמן תחזיק המטריה מעמד והמוכר ענה לי כי אם אני אשמור אותה בבית, היא תחזיק מעמד איזה עשרים שנה, אבל אם אני אשתמש בה עכשיו (באותו רגע שקניתי) אז היא תחזיק מעמד עשרים דקות. והוא צדק. היא החזיקה מעמד עשרים דקות בדיוק ואחרי זה מצאה עצמה בפח.

אז אם יש רוח שנושבת במהירות של מאתיים קמ"ש וניתך מבול, לא לקחת מטריה, במקום מטריה לקחת שמפו. אפשר ורצוי לחפוף את הראש בגשם, מי גשם טובים לעור ולשיער ועושים את שיער רך ונעים למגע. הגשם ישטוף את השמפו והרוח תייבש את השיער, אפשר לקחת גם מברשת שיער ולעשות פן. ככה עושים בתיאלנד ואם הם עושים ככה, למה אנחנו לא?

אותו דבר עם מכונית. אם יורד מבול, ללבוש מעיל גשם, ביד אחת לקחת חומר ניקוי, ביד השנייה מברשת ולצאת לרחוץ את האוטו. לסבן אותו, לשפשף אותו עם המברשת והגשם כבר ישטוף את הסבון. פעם כשגרתי בצפת החזקתי חיפושית מודל 57 השטיפה במכון רחצה עלתה יותר מהמכונית, אז כל פעם שירד מבול, זה מה שעשיתי והמכונית הייתה נקייה ומבריקה עד הקיץ ואחר כך בקיץ היא חיכתה לחורף.

לכל מי שלא מנוי על "ידיעות אחרונות" או "מעריב", אז ברחובות מחלקים עיתונים בחינם את "ישראל היום" למרות החוק החדש, קחו אותם. הם מעולים לנעליים רטובות. מגיעים הביתה, חולצים את הנעליים ששחו בשלוליות, בנחלים בנהרות ששוצפים בעיר, לוקחים עיתון. פותחים אותו באמצע, איפה שנמצאת הסיכה הזאת שמחברת את העמוד הכפול לשאר העיתון. תולשים עמוד כפול, עושים ממנו קובבה ודוחפים לנעל הרטובה עד הסוף. עד שהנעל מתמלאת עיתונים עד אפס מקום. עוברים לנעל השנייה ועושים את אותו הדבר. משאירים לילה. בבוקר הנעליים יבשות.

ימי סערה טובים לג'וגינג. עוד מעט חמסינים ויהיה קשה לרוץ. אם תצאו בלי מטריה כמו שעשו האנשים היום בקריית שמונה, גשם יאלץ אתכם לרוץ ואפילו לרוץ מהר. הספסלים רטובים ואי אפשר לשבת לנוח. אתם ברחוב והבית רחוק, אז לרוץ...לרוץ...

בשישי שבת ירד אולי שלג בחרמון. הדבר הכי מעניין בשלג של החרמון הוא שכאשר יש שלג, אין מצב גלישה או אין מקום לכל העם שמגיע במיוחד מערים שלא יודעות שלג מה הוא. המחירים אסטרונומיים והחוויה מפוקפקת. יש תור ארוך ארוך לבית שימוש וכידוע לכל מי מתגלש על שקית ניילון של ניקול, הקור חודר ומיד רצים לפיפוש. בגלל זה יש תור ארוך בשירותים.

במקום לנסוע לחרמון שזה גם רחוק וגם לא בטוח שתוכלו להיכנס, סעו לצפת או לירושלים גם שם יורד אחלה שלג, קחו חדר בבית מלון ותראו שלג. ותשחקו בשלג וגם אם המפלסות יפנו אותו, עדיין יישאר מספיק שלג. המחיר זול יותר מהחרמון והשלג, אותו שלג. מישהו שם לב ששלג יורד במקומות נטושים? כמו צפת (שהתחרדה) ירושלים (משוועת לאנשים שפויים וחילוניים) מצפה רמון (רחוקה מכל מקום קרוב) באותם המקומות גם אין שום דבר פתוח בשבת, וגם אין מה לאכול ואין אטרקציות בכלל.

אבל הכי טוב בבית. מול טלוויזיה, התנור דולק, כוס שוקו חם מקציף ביד, ריח של חמין נישא באוויר אישה בשמלה מרשרשת מתכרבלת על יד, אולי היא אימא, אולי בת זוג ואולי גם וגם, בחוץ סערה, רואים אותה מבעד לחלון, הרוח נושבת, הגשם ניתך. ובפנים בבית חם ונעים וכייף. מאוד כייף.