נשמה תועה
ממלכת הלילה פרשה חסותה, בוהק אור אחרון נעלם כלא היה. בשחור לילה, באפלה רבת מסתורין, צצים, קורצים, כוכבים כיהלומים. מתהום הנשיה עולות נשמות, מעגלי חיים לפרוץ מנסות. נשמה קטנה, תועה, חבולה, כאובה, חצוייה בנפשה, כבולה בלבטיה- בכלוב זהב כלואה. משיקה כנפים, מתיזה רשפים, הבזקי אור בשחקים בורקים, חלומות ותקוות נגוזים. הלילה גלימתו השחורה פורש עוטף בשחור כל יציר בריאה. מתכנסת הנשמה כבתוך כונכיה - בוהקת כפנינה. במערבולת, במחשכים, נשמה קטנה תועה חסרת אונים, מנסה לפרוץ מעגל החיים, מחוללת בחלל אין סוף כסחרחרה ללא מעצור. אשמורת ראשונה, אור ראשון מפציע, האם תחזור נשמה תועה לכילאה - כלוב הזהב - האם תמשיך לרחף אי שם בחלל עד אין סוף....?
דמותו בחלון.....
מבעד לחלון השתקפה דמותו הוא נע למשמע נעימה עליזה, כל שריר נע בגופו,הרעיד רעמת שערוהשופע, ראיתיו נשביתי בקיסמו, מבט אוהבת שלחתי לעברו, אליך אישי נכספה נפשי, אנא מבטך אפנה לעברי, עיניך היפות יפגשו...
לקריאת הפוסט
לילה סוער
התפרקות....
כשאתה רוצה לפרוק משהו מהלב,אתה פשוט לוקח עט וכותב, אז המילה זורמת ונעלם הכאב, תחושה של רחוף התרוקנות בלב,נעלמת המועקה, הכובד ואבן נגולה,חיש חולף ונעלם כל מפגע בחיים,מילה רודפת מילה, התחושה...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
שלך שמובילים למלחמה
נסי רגשות אחרות התעודדי
וכל טוב
שיהיה בהצלחה
את השיר כתבתי בהיותי נערה, סופר לי שלפי היהדות
בשעת השינה של האדם מתנתקת הנשמה ומשוטטת
אי שם בחלל, עם בוקר חוזרת הנשמה לגופו של האדם,
על רקע ספור זה כתבתי את השיר.
לשמחתי אני אשה אופטימית, מלאת חיים ומאושרת,
יעידו אנשים שמכירים אותי מקרוב.
נכון הוא כשאנחנו קוראים שיר מיד אנו "מתרגמים"
אותו לכותב, מתוך מכלול השירים אנחנו באמת יכולים
לבנות לנו איזה דמות לגבי אישיותו של הכותב.
אז אל דאגה שמחה, אני בסדר גמור, תודה לך, מאחלת
כל טוב. בידידות דליה
באה לאחר ששמעתי שלפי היהדות נפרדת הנשמה מגופו
של האדם בשנתו ומשוטטת ,עם בוקר חוזרת הנשמה לגופו של האדם. בהיותי נערה (זה היה מזמן מזמן....)
ספור זה נגע לליבי ומכאן בא השיר.
אין בשיר זה ביטוי לאישיות שלי שהיא אופטימית ומלאת חיים, ויעידו על כך ידידי.
וכמו שזה תלוי בי אני מסתכלת תמיד על חצי הכוס המלאה......!