גוליית

                                           גוליית

באחד החגים,יום אביבי במיוחד, שאינו שונה מקודמיו ואולי גם לא מאלו שיבואו אחריו,החליטו חברתי דאז וצאצאיה ? עד לאחרון שבהם ? לעשות מנגל,תחת צל עצי הקוקוס שבגינתי. אז החליטו.מישהו שאל אותי ? למדתי בדרך הקשה,שלא משתינים מול הרוח.אז מי כן יכין את כל הצרמוניה סביב טקס צריבת הבשר ? אני - איך לא.טוב.אז לקחתי את זה בקלות כי ידעתי, שבסוף מחכה לי איזו עצם.או שתיים.

הבשר, החל להיצלות והעשן הסתלסל ו"חלף עם הרוח", עד שחדר לכל בית אפשרי בסביבה.בנתיים,הכינו את הסלטים,החומוסים,הפיתות וכל הדאווין שדרוש ל"מנות הראשונות" ולפתע אני רואה, שדלת הכניסה לחצר ווי זמיר ...פתוחה! אמרתי לעצמי:למה לא,בעצם ? "כל הבא  - ברוך הבא" ובאמת,התחילו להגיע כל החתולים. חתולים זה לא עם טיפש,כידוע - ובעיקר בכל מה קשור לאוכל - ושמתי עליהם עין.

פתאום,מגיעה אחת מכוון הפחים,סטנדרטית למראה.אבל... ע נ ק י ת ובצעדי בלרינה נכנסת לה ומתערבבת בין הסועדים.כבר על ההתחלה,היה בה משהו לא כל כך אופייני לחתולים,כשאין עליהם סימן כלשהוא של שייכות לבעלים ועוד: ליטפתי אותה בזהירות מרבית ולא רק שהיא לא חמקה וזה,אלא הראתה סימנים שהיא מאד מרוצה.

טוב.התחלנו לבלוע ובתה של חברתי כבר מרגישה לא טוב,על אף שפיה עדיין מפוצץ בחלקי פרגית צלויים.אומרת לה האמא: "ממי,שימי אצבע !" וההיא עונה לה בדחילו:"אימא.נו,במת.את לא חושבת שאם היה לי מקום לאצבע,לא הייתי דוחפת עוד נקניקייה ?" החברה התחילו להרביץ גרפסלך לכל הכוונים ואחד הדליק סיגריה.האימא ובנותיה פצחו בשיחות-נפש כי קודם, פיהם היה עסוק בטחינת כל מה שעוף ?

ו...שיט.שום אחד לא קם ! אז מי יאסוף את כל הבלגן? נו,מי אם לא... לאחר שלא נשאר כלום גם עבור ההולכי על ארבע - ומן הסתם,כי גם לא הייתה להם שום סיבה להישאר - אז הם פסעו החוצה בגירגור של שביעות רצון ובחדוות כרס תפוחה. החלטנו לבחור שם לחתולה הגדולה והיחידה שנשארה,כשהטבע חנן אותה רק בשני צבעים: שחור ולבן,שהתמקמו באסימטריות מופלאה על גופה ומישהו שם,שעוד לא היה מסטול דיו כדי להחליק מהכיסא הבחין, שיש לה פלולה בדיוק איפה שהייתה לשר "הפתחון" (זו לא טעות) של היום - אז.

טוב.הציעו,הציעו,הציעו - ושתקו.הסתכלו עלי.נו,אז מי ייתן כבר שם לחיה הענקית הזו ? נכון.איך לא ? אז אמרתי: "גוליית". מיד התחילו ב -?????????? "כן",עניתי. "סתכלו עליה !" הסתכלו ואמרו: לא שגרתי,לא זה ועוד כל מיני שמות מהתחת,שעבר זמנם.בסוף הוחלט - למעט פה אחד - על "גוליית".כי "פה אחד",עוד לעס את שאריות הכנפיים.

ואכן כן. "גוליית" אימצה לה אחלה בית, אבל לא בלי תנאים: אוכל ? "רק דליקטסים ושיהיה מגוון".משפחה ? "אני לא מביאה לך צאצאים,כי אנשים רעים עיקרו אותי ואני לא אומרת שאין כאן בעיה.מכסימום נאמץ". שינה ? "במיטה שלך ולידך".

על שני התנאים הראשונים, אמרתי לעצמי: " יא רמי.תפעיל שיקול.בסופו של יום,אחרי שמסתיימת המנגינה,כולם הולכים ואז,אתה נשאר עם הכלים." נו,ויתרתי לה.בקושי.מה כבר יכולתי לעשות ? בתנאי השלישי,כבר הייתי יותר נחוש ועברתי להתקפה: "לישון איתי,אין מצב.ואם את גם מתכננת להיות אשתי... הנה הדלת !" נעשה שקט פתאום.