על ציפיות ועל אכזבות
ניסיתי להבהיר לעצמי מדוע - ממרום גילי המתקדם - אני עדיין מתאכזבת כאשר ציפיות שלי מאחרים אינן מתממשות. וגם כיצד אמחק "אכזבה" ממאגר הרגשות שלי כדי שלא תכביד עלי. האמירה המקובלת "אל תצפי - ולא תתאכזבי" לא עזרה הרבה. איך אעשה זאת - והרי האדם הוא יצור חברתי וזקוק לקשר ולחיזוקים מן הסובבים אותו - כן, אתה כאן, יחד אתנו, יש לך את המקום שלך, ואנחנו מתייחסים אליך. טבעי הוא שכאשר אנו שולחים מסר - אנו מצפים למשוב; שואלים שאלה - ומצפים לתשובה; מבקשים עזרה - ומצפים לקבל אותה. ולכן קשה להשאר ללא מענה; קשה לקבל התעלמות או סרוב. וללא מימוש הציפיה נרגיש דחויים ומאוכזבים. שאלתי את עצמי - אז אם כולנו יצורים חברתיים, מדוע לעתים הזולת אינו מגיב אלינו, אינו עונה על ציפיותינו? וחשבתי על שתי אפשרויות - אינו רוצה או אינו יכול. אינו רוצה - כי בחר שלא להשקיע משאבים של זמן ומאמץ או בחר להתעלם. אינו יכול - כי אינו מסוגל לכך בגלל הכישורים שלו, בגלל מבנה האישיות שלו, וכו' (וכאן אנשי המקצוע ידעו להגדיר את ההגדרות המדוייקות). אם כך, מימוש ציפיה שלנו ע"י הזולת אינו אוטומטי, אלא מותנה - ולא בנו. ואם המימוש מותנה בזולת - איני צריכה להרגיש מאוכזבת, דחויה או מתוסכלת. עלי להמשיך ולהאמין שאני אדם טוב/מוכשר/אמין/מתקשר, ולהתחזק מכך, לצד הצורך הטבעי לקבל משוב ותמיכה מן הסביבה. אם לא תתממש הציפיה שלי מן הזולת - אין מקום לאכזבה; ואם תתממש - אודה ואברך עליה. בחרתי לשתף אתכם בתהליך שעברתי. אינני יודעת אם תתחברו אליו, יתכן שעברתם תהליכים דומים והגעתם לתובנות אחרות. בכל אופן - הרי הוא לפניכם.
החיים לימדו אותי
שציפיות יש רק על כריות...:-)
תראי ליצור שנוי צריכים כמה תנאים בעיקר מודעות לצורך בשינוי
נחישות
והלכה למעשה- מה אני הולדת לעשות ממש להגדיר, אם תחליטי ותורידי ציפיות בדיוק כפי שסיימת את המאמר ותפנימי ,זאת זאת הדרך ריקי שמר איתך תמיד
אשמח לשמוע אם גם בפועל הצלחת/תצליחי לממש מחשבה זו.... ולשתף אותנו על התהליך או התחושות שהיו לך.
בידידות,
אהובה13
תמשיכי לכתוב מאמרים ותראי שתצליחי.
את יכולה לכתוב שירים/ סיפורים/ מאמרים .
ושוב הצלחה פוריה מתוך שמחה תמיד.