הדייג והעורב
כבכל בוקר ערפילי עורב פורש כנף,על עדן חלוני, משמיע גירגור,מנער נוצותיו וכשעון מעורר משמיע צרחותיו, באי נידח אי שם,ים כחול סביב, צריפי עץ,ישנים ולחים, ספוגי לחות ,ושנים ממתין העורב לדייג ללוותו למרחב, חרש, חומק הדייג ממיטתו מסית וילון, פותח חלון, ממלא ראותיו , אויר ים ונושק לבנו הנם, מעיף מבט לעבר זוגתו הנמה יפה וענוגה ופניה ניכרת דאגה כי אמש הישתוללה סערה, טרם האיר היום יוצא אל המזח והעורב מקדימו בפתח, נוחת על חרטום הסירה כמכוון מטרה, זה שנים שהעורב בחר בדייג להיות לו חבר ושותף וללוותו למרחב אשת הדיג הקיצה משנתה והחלה את בנה מניקה, בוחשת בסיר,להכין תבשיל שיערב לבעלה הדייג ולחברi העורב שמתלווה אליו, עם רדת החשיכה שבה הסירה למזח בעוד הדייג אוסף שללו ועוגן סירתו פורש העורב כנף ועף לבשר לאישה שתסיר דאגה מליבה כי אמש הישתוללה סערה.............חני מור
והעורב שמבשר שהיתה סערה
כדאי היה שיבשר שהדיג יגיע בשלום.
מבנה בתי השיר מקסים.שיר נפלא בעיני.
אני מתחיל לקרוא ולא משנה מה , הגעתי לסוף ,סימן שעשה לי את זה , ולא אני מפסיק באמצע.
סיימתי לקרוא ,שמחתי בשבילך וכעסתי על עצמי איך רעיון סיפור כזה חמק בידיי .(בצחוק)
ספור מקסים .