וונוס נובלת ואפולו כבר מת
הגעתי לפירנצה והדבר החשוב לי מכל היה לראות את פיסלה של וונוס שתמיד הקסימה אותי בסיפורים ובאגדות. עכשיו אני מול פיסלה עומדת, אלילה משיש בוהק בלבן צללים מרצדים על גופה הערום וצובעים בגוונים מתחלפים את חמוקיה ואני שוחרת יופי שכמותי עומדת סוגדת לאלילה וליוצרה. יפה, מדהים,מקסים מה שאדם יכל ליצור ואיך אדם יכול להתעלות ביצירתו לרמה אלוהית? מדברת אני בעברית ובקול רם כאילו רק אני ופיסלה של וונוס שם. פתאום מאי שם מופיע קול גם הוא בעברית ואומר: נכון את צודקת כמעט בכל דבריך! התעלה הפסל לרמה אלילית, אך לעולם לא יגיע לרמה אלוהית, את עצמך יצירת האל וכשאני מביט בך ומשווה לפסל, לא ניתן לעשות השוואה בכלל, קיבלתי המחמאה כפשוטה הבנתי שרצה להחמיא לי על יופיי ועברתי לסדר כמובן לשאלות -מי אתה, מאין אתה איך קוראים לך ? ועוד, את רואה ענה שטף דיבור כזה הפסל מעולם לא יוכל להוציא, בוודאי עניתי אתם הגברים אוהבים אישה פסל שאינה מדברת ואינה מגיבה ושנינו פרצנו בצחוק, הסתבר שהוא עיתונאי מהארץ ןהוא ורעיתו מטיילים באיטליה, בינתיים בעלי ורעיתו הצטרפו אלינו וגם להיכרות ואנו המשכנו הטיול יחד, באחד הדוכנים קניתי שלושה פיסלי וונוס קטנים בוריאציות שונות עטפתי אותם היטיב שלא יינזקו. בחוזרינו ארצה יצאנו איתם כמה פעמים וגם ניהלנו איתם שיחות טלפון מדי פעם ביחוד אני דיברתי עים אבירם(כך קראו לו) על אומנות ופילוסופיה, את פסליה של וונוס שמתי בויטרינה במזנון ופעם בשנה מוציאה מנקה. עברו שנים עברנו דירה! והפסלים עברו איתי.החברים החלו להעיר הערות עשית בית יפה מודרני ופסלים אלו קיטש זה לא מתאים ולסגנון בעלי רק חיכה שיגידו משהוא והצטרף לחגיגה, עברו שלושים שנה- הילדים עזבו את הביתוחיי הנישואין החלו להיתערער. יום אחד חשבתי צודקים החברים מה עומדות שלושת הפוסטמות האלו בתוך עיצוב הבית המודרני שלי, לקחתי אותן עטפתי והחבאתי בארון לזרוק מעולם לא עלה על דעתי. לילה אחד אחרי מריבה סוערת פקדו אותי סיוטים כל הלילה לא ישנתי עשיתי חשבון חיים וסיכמתי סיכומים בבוקר קמתי הסתכלתי בראי ראיתי שם אישה עייפה שחוקה ומומרמרת,לא אמרתי לא יתכן את חייבת לקחת עצמך בידיים, (כמה פעמים בחיים קראו לי וונוס) אולי לא אשוב להיות וונוס- אבל לפחות אישה! דבר ראשון כל כך סמלי לקחתי את שלושת פסליה נקיתי שטפתי והן שבו להיות זוהרות ונוצצות מה שלא קרה איתי! ואז דף לבן לקחתי ובעט אדום כתבתי! עיתונאי יקר שלי ! כותבת אני לך ממעמקי ליבי הזוכר אתה אותי? יצירת האל שלך נובלת-וונוס במלוא הודה זוהרת טעיתה - מה דעתך? לאחר שלושה ימים קיבלתי טלפון ממרים אישתו-אבירם ניפטר מזה שנתיים מחר האזכרה-צרי קשר. סגרתי הטלפון ללא מילה הבנתי: לעולם לא תהיה לי תשובה, אפולו מת - וונוס נבלה כל הזכויות שמורות לאביבה יוספזון , ממן ,(סיפור מתוך הספר שלי-אני אישה -(שירים וסיפורים) נזקו
של וונוס, האישה המיתולוגית שראויה הייתה לשבח מפיך.
המפגש שלך עם העיתונאי אבירם היה מעניין, דו שיח אינטלגנטי. יש הרבה סימליות בינך לבין פסלי הוונוס שקנית, הפסלים עם השנים אבדו אולי מברקם השנהבי,
גם עלינו הטבע לא פוסח וחלים בנו שינויים, אבל אני תמיד אומרת שלכל גיל יש את היופי שלו, יש להנות מכל תקופה
שאנו עוברים בחיים. אז תמשיכי להרגיש כוונוס, ויופיך הפנימי יהיה אור לרגלייך. בידידות דליה