רבדים - גוש עציון 1948

נולדתי בנווה צדק וגדלתי בשכונת בורכוב. במסגרת השומר הצעיר הגעתי (כבת 20) לקיבוץ רבדים בגוש עציון. הגעתי לשם חצי שנה לאחר ה'עלייה לקרקע'. בגוש עציון היו אז 4 קיבוצים 3 של הקיבוץ הדתי כפר עציון משואות יצחק ועין צורים, ואנחנו מהשומר הצעיר ברבדים (מהסניף של התנועה בארץ) עבדנו בהכשרת קרקע ,ונטענו עצים, אלו היו ההכנות הראשונות לקראת פיתוח המקום שהיה רובו אדמת טרשים . מאז ההכרזה בכ"ט בנובמבר תש"ח באו"ם על הקמת מדינת ישראל התחילו הערבים להתקיף את הגוש , שהיה מוקף בכפרים ערביים. בשלב מסויים הוחלט לשלוח כ- 10 חברים למשלט קדמי בכיוון מערב שנקרא הנקודה החמישית , כדי לשמור על הגוש ולהתריע לפני התקפה. הייתי בין אותם העשרה. היו לנו רק כמה רובים ומקלע אחד. ב12 למאי הותקף הגוש ע"י הלגיון הערבי הירדני, שהגיעו לכניסה לגוש עם טנקים . המשלט היה בהמשך לגבעה הצהובה מול הכניסה לגוש. למזלנו ירו על הסלעים וחטפנו רק ריקושטים (ישנו שם באוהלים) הכפריים החלו גם לעלות לנקודה בה היינו בחשבם שיימצאו שם משהו.. מפקד האיזור המא"ז, של הקיבוץ הוחלט על נסיגתנו חזרה לקבוץ כי אחרת ניגמר שם. לקחנו את הנשק, אני קיבלתי את תיק העזרה הראשונה ופנס איתות ובכיס האוברול הכנסתי להציל את החליל והמפוחית שהיו לי. 2 חברים נשארו מאחור עם המקלע לחפות עלינו בנסיגתנו. בנתיב בריחתנו היו טרסות עם שיבולים בגובה 30 ס"מ, וירו עלינו כמו גשם מכל עבר. בנס אף אחד לא נפצע ולא נהרג. היה לי תרמיל עם בגדים שנשאתי על הגב שבלט מאד והקשה על בריחתי השארתי אותו מאחור ועשיתי לעצמי סימן כדי שמחר אבוא לקחת אותו. מה שכמובן לא קרה.. הירדנים חצו את הגוש ל2 עם הטנקים שלהם : כפר עציון ומשואות יצחק בצד אחד ורבדים ועין צורים בצד השני. שלחו את הילדים והנשים לירושליים והוחלט שיישארו רק הלוחמים ואלו שבאו לעזרת הגוש מחלקה של הפלמ"ח מירושלים ומחלקה של חיש ? חיל שדה. בקרב האחרון לוחמי כפר עציון יצאו עם דגל לבן והערבים זרקו רימונים ורצחו את כולם עד כמה שידוע לי. ואז הוחלט עם הצלב האדום שכולם ייכנעו וילכו לשבי. נלחמנו עד 13 למאי 48,וב - 14 למאי באו מכונית של הצלב האדום ואחריה משאיות לקחת את הבחורים לשבי בירדן. עד כמה שידוע לי לפי הסכם הכניעה היו אמורים לשלוח את הבחורות לירושלים כיוון שנחשבנו כלא לוחמות. אולם כשהגענו לכביש היציאה מהגוש במשאית פתוחה ומעלינו 4 ליגיונרים שמחים יורים באויר - ואז - משאית הבחורים שלפנינו עלתה על מוקש שאנחנו טמנו נגדם. הנהג נהרג ובחורים שלנו נפצעו קשה. נלקחנו למשטרת חברון ל-10 ימים ואחכ לבית לחם ל-10 ימים כיוון שהיו קרבות בדרך לירושליים. לבסוף נלקחנו בכביש עוקף ירושלים ים המלח לשבי בירדן. נסענו לאורך הגבול עם ישראל צפונה עד העיירה אסלט ומשם מזרחה בכביש כ-20 קמ מהגבול הסורי לאום אל ג'מאל שם היה מחנה שבויים על יד מפראק). במחנה השבויים נפגשנו עם לוחמים שהגיעו מירושלים העיר העתיקה נהריים וקיבוץ גזר. אחרי מו"מ , אחרי 3 ימים בשבי הירדני, שחררו את הבחורות ואת הפצועים. חזרנו לארץ דרך שכם וטול כרם, ואז בשלב מסוים ראינו מרחוק חייל עם דגל לבן ופרדסים ונרגענו, ידענו שאנחנו בבית.