טרגדית אוניית מעפילים רפיח 1946
בכל שנה באמצע חודש דצמבר בבית-קברות כפר-שמיר שבחיפה, באים קרובים,חברים ואלו שסבלו יחד שהיו בעליה ב' באוניה ?רפיח לזכר החברים שלא זכו להגיע לארץ-ישראל .ב29 נובמבר 1946 בתחנה קטנה של דייגים מיוגוסלביה עם אוניה קטנה וישנה של550 טון שחיכתה למעפילים. הצוות כלל מפקד אוניה, 9 ימאים יונים ,שליחים מישראל והקיבוצניק גד חיים לסקר, המפקד. איך שדרכנו על סיפון האוניה וירדנו למטה עברה בנו צמרמורת ואי וודאות. כשראינו 5 קומות של מיטות , התנאים הסניטרים היו מתחת לכל ביקורת,את האוכל והמים חילקו במנות קטנות. מתוך 829 מעפילים שבאוניה 600 היו מרומניה, 8 צעירים מהונגריה והשאר מבולגריה.לפנות ערב כשהרימו את העוגן לכיוון חיפה ,הרגשנו שעם האוניה הזאת לא נגיע רחוק.גובה הגלים היה 5-6 מטר. האוניה נהפכה להיות צעצוע של הגלים וגם בגלל שהיה עמוס מידי. באותו לילה טראגי כל אחד מהמעפילים ראו את סופם. עם שתי סירות הצלה לא ידעו את מי להציל קודם רק דרך נס לא טבענו.התחלנו לזרוק את כל החביות לים מה שהקל על עומס האוניה.אני קלרה רושו ועוד מספר חברים הוצאנו את המים בדליים מהאוניה. הדתיים התחילו להתפלל לבורא עולם שיציל אותנו.למזלנו לקראת בוקר הים נרגע . אחרי הצהרים חשבו שהגיגית הזו לא תהיה מסוגלת להתמודד יותר עם רוחות חזקות. החליטו להפנות את האוניה לאי הקרוב סירנה.כשהאוניה רפיח התקרבה לשפת הים , היא נתקלה בסלעים וכתוצאה מכך נפגעה האוניה חזק.תוך 40 דקות טבעה האוניה.רוב המעפילים ניצלו כי קפצו על הסלעים ואחרים ידעו לשחות וכך הגיעו לשפת הים. ואני קפצתי לים.לא זוכרת כלום חוץ מי שמצאתי את עצמי על הסלעים. אחי אברהם היה אז בן 15 הוא קפץ מהאוניה על הסלעים. על הסיפון נשארו זקנים אימהות וילדים.22 מעפילים שילמו בחייהם ,8 נמצאו ו-והשאר נעלמו בים. בעזרת משפחה יחידה שחיה באי קברנו את שמונת המעפילים בין הסלעים. השליחים הצליחו להציל את מכשיר הקשר ושלחו לירושלים SOS.הסוכנות הישראלית שלחה מטוס "שפיזר" סיסמאות "להיות חזקים" . ישראל ביקשה עזרה מהאנגלים ותוך ארבע שעות נרתמו למשימה והצניחו בגדים חמים,אוכל,תרופות,שמיכות ועוד. למחרת הופיעו שתי אוניות מלחמה אחת ששימשה כבית חולים והשנייה הגיעה עם חיילים .כשהגענו לצ'יפרוס שבקפריסין , החיילים הבריטיים רצו להוריד אותנו בכוח מאוניה אנחנו קיבלנו הוראה לרדת רק בחיפה.החלה התנגדות גדולה מצידנו, על אף שהאנגלים לא וויתרו וסגרו את כל הדלתות והתחילו להתיז עלינו גז מדמיע יצאנו כמו כבשים. לקחתי את אחי אברהם מהסיפון וירדנו לכיוון המחנות.היינו במחנה 74 מחנה חורפי,אבל אז היה נורא חם והכניסו אותנו לקרוונים מפח.הפח היה לוהט.היינו שם עם עוד 15 איש.המזון שקיבלנו היה 300 גרם לחם ותפוז אחד ליום. אחרי חצי שנה הוסיפו לנו 50 גרם בשר בקר לשבוע. את אחי בן 15 אז שחררו מהמחנה ואחרי כמה חודשים העבירו אותו עם עוד בני גילו למחנה עתלית שבחיפה.האנגלים שלטו בישראל. אותי שחררו אחרי 11 חודש מסיבות רפואיות עם אוניה של הורים עם תינוקות . קבוצה של ישראלים(מעפילים לשעבר) שחזרה לאי מצאה רק קבר אחד ואת שבעת הקברים האחרים שהיו באי נעלמו בים העמוק בגלל רוחות חזקות וגלים