מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > בן חוזר לאלכסנדריה הפעם כתייר פרק 12

בן חוזר לאלכסנדריה הפעם כתייר פרק 12

בן  חוזר לאלכסנדריה הפעם כתייר  פרק 12

השנה 1937.. בתור עובד ממשלה מקבל בן זוג כרטיסי נסיעה ברכבת למצרים. הקונסול המצרי בירושלים מטביע את הויזה על הדרכון המנדטורי והכל מוכן לנסיעה בן ולאה נוסעים לחיפה ומשאירים את שני הבנים והבת אצל הוריה של לאה. הילדים בני 7 ו-6 והבת בת שנתיים.התקשו להפרד מההורים. הם נאותו להשאר רק לאחר שבן הבטיח לקנות להם מתנות בחו"ל. הנסיעה למצרים הייתה ארוכה ומייגעת. תחנתם הראשונה הייתה בקנטרה השוכנת ליד גדות תעלת סואץ... שם נאלצו לעבור ביקורת דרכונים הרכבת המשיכה לקהיר ושם ירדו. הם שכרו כירכרה שהובילה אותם עד לפתח בית המלון. החדר שקיבלו היה מפואר ומעוטר בקישוטים בסגנון ערבסקה. לאחר שהתקלחו יצאו לחפש מסעדה כשרה וכזו לא נמצאה נכנסו לאחת המסעדות המקומיות והזמינו דגים וסלטים. למרות עייפותם המשיכו לשוטט בין החנויות מציצים על כל דברי החמדה שהוצגו בחלונות הראוה והופתעו מהשפע שהכילו הדוכנים. בן נזכר בילדותו הוא נזכר באירועים שקרו לו בששת השנים אותם בילה במצרים בתקופת המלחמה.. הדוכנים הזכירו לו את המעללים שביצעו הוא וחבריו . הוא נזכר כיצד נהגו להתאסף מסביב לדוכן ואחד הנערים היה שולח יד וסוחב מכל הבא ליד .המעמד של גולים וחוסר המזומנים התמידי לא איפשר להוריהם לרכוש עבורם דברי מותרות הילדים נאלצו "לסחוב"מאחר ולא עמדו בפיתוי...לפתע העלה בן חיוך רחב על שפתיו. הוא ראה בזוית עיניו את התרגיל שנהגו הוא וחבריו לעולל והנה עומדת לה שם קבוצת נערים ומבצעת בדייקנות את אותו תרגיל . 5 נערים עמדו מסביב לדוכן מעסיקים את המוכר וחבר שישי מושיט יד ו"סוחב" חופן מוצרים מבלי שהמוכר יכול היה לשים לב לכך.. 25 שנים חלפו מאז ודבר לא השתנה. בן החליט לרדת אל גדת היאור. הוא השתוקק לשוב ולטבול רגליו במי הנילוס.. בן נזכר בנסיעה שלו עם גיסו יוסף שלקח אותו לבקר בקהיר. הנילוס הקסים אותו וגיסו לא יכול היה למנוע בעדו מלטבול את רגליו במימייו. הוא נזכר כיצד עלה אז בזכרונו הסיפור על משה בתבה..וראה את עצמו בתוך ההיסטוריה . לפתע התעורר כמתוך חלום. המחשבות והזכרונות שעלו בראשו נמוגו. בן רגע חזר למציאות . הגדה הייתה קרובה והם נגשו אל קטע שבו היה ניתן לשלשל רגלים לתוך המים.. בן הסיר את נעליו וטבל את רגליו במים הצוננים. גם לאה הצטרפה אליו והרגישה כיצד המים הצוננים הקלו על רגליה הכואבות כתוצאה מההליכה המייגעת בחום האפריקאי. בן ולאה חזרו אל המלון עייפים אך מרוצים מהטיול בתוך הכרך. הם טיילו יומיים בקהיר וביקרו גם בקולנוע אלהמברה וראו סרט מצרי. המקום הבא הייתה העיר אלכסנדריה. הפעם הגיע אליה בן כתייר. העיר השתנתה במשך 25 השנים שחלפו מאז הגיע עם אמו ואחיותיו כגולים . המלון היה מפואר והזכיר לו את השהיה במחנה הגולים. צחוק הגורל היה שהמקום בו שהו אז נקרא ארמון "סריאט אפנדינה וורדיאן".ארמון שהיה מחנה לגולים. שבוע ימים טיילו בעיר. נכנסו לסמטאותיה והשקיפו על הנמל שאניות רבות עגנו בו. בערב ישב בן וסיפר ללאה על הקורות איתו במלחמת העולם הראשונה. הוא תאר בפניה את הקשיים שניקרו בדרכם וסיפר על מעלליו כילד כאשר הנהיג חבורת ילדים ששברה את כל המוסכמות.. לאחר מכן ישב נינוח מרוצה מעצמו. הילד שגדל ללא אב ושאת השכלתו קיבל באונברסיטת החיים ברחוב. הילד שהצליח לתמוך באמו ואחיותיו ולמלא את כל מחסורם מאז היותו ילד.. הילד שהצליח להשתלב בחברה לבנות בית ולגדל משפחה והכי חשוב שיש לו משרה מוערכת ופרנסה מובטחת והערכה רבה מצד הממונים. העיפות השטלתה עליו והוא נרדם הייתה זו שינה מתוקה נטולת דאגות. שינה של מי שאינו צריך לדאוג ליום המחר.

תגובות  1  אהבו 

463
25/06/11
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה