אבו חג' האופה מכפר סומייל.
צפון תל מרושת היום בכבישים ובתים רבים . לא כך היה בתקופת טרום מ'דינה האזור היה מכוסה בפרדסים ושדות ובשני כפרים ערביים" סומייל וג'מאסין כפר סומייל שכן בסביבה שהקיפה את האזור שגובל סביב רחוב איבן גבירול של היום. האזור היה משופע בשדות ופרדסים וכן רחוב עם חושות ופחונים ובית לבנים אחד.. כאשר רצינו לבנות עפיפונים היינו מתגנבים קבוצה של נערים לפרדסי הכפר לקטוף קני סוף או בוסים בלשון העם מהם יצרנו את העפיפונים או הטיירות כפי שכונו. תמיד הגענו בקבוצה. באויר ריחף הפחד מ"הם" מהם הכוונה לבעלי השדות והפרדסים הערביים. כאשר נעלם ילד של אחד השכנים המקום הראשון שערכנו בו חיפוש היו פרדסי הכפר. עד היום לא מובן מדוע חששנו מ"הם" הם הסתובבנו בין בתינו והציעו את מרכולתם שקי תפוזים ומטען של אבטיחים שנשא הגמל. את כל המטען היו מעבירים אל מתחת למיטה במחיר ששולם אמרנו שיהיה. גם הרועה עבר עם עדר העיזים והכבשים ומכר חלב טרי ישר מעטיני העדר. ולמרות שהיו בני בית בסביבתנו תמיד חששנו הילדים להסתובב בכפר בכפר סומייל הייתה מאפיה כפרית של אבו חאג' אמי נהגה לאפות לחמים ,להניח אותם על מגש ולשלוח אותי למאפיה נושא את המגש על ראשי. חצי גרוש(5 מיל)היה המחיר שגבה ממני. . .וכך ביקרתי מדי שבוע בכפר נושא על ראשי את מגש הלחם ילדי הכפר היו מסוייגים בתחילה אולם בהמשך היו רצים וצועקים איג'ה אל יהוד. בא היהודי.. כשהיכרתי אותם מקרוב ידעתי שכל החששות שלנו היו חששות שוא. לא פגשתי מקרים של עוינות מצידם . הם היו ידידותיים. הקידמה הגיעה לאזור. הכפר נעלם יחד עם השדות והפרדסים לא ידוע מה עלה בגורלם של אנשי הכפר.