ראש השנה הוא היום הראשון שבו מלך האל על בני האדם

ראש השנה הוא היום הראשון שבו מלך האל על בני האדם ראש השנה נחשב ליום אשר בו ממליכים באי עולם את האל עליהם. רעיון זה מתקשר לאחת המסורות בתלמוד לפיה :ראש השנה הוא התאריך שבו נברא אדם הראשון, ועל כן זהו היום הראשון שבו מלך האל על בני האדם. זהו אחד ההסברים לתרועה ולשמחה המאפיינים את החג, בהיותם תואמים את הנהוג בטקסי הכתרה שבהם קבלת המלך נעשית בלבוש חגיגי, בשמחה ובתרועת חצוצרות. מוטיב זה חוזר פעמים רבות בתפילות ראש השנה, ובפרט בברכת מלכויות המיוחדת שנאמרת בתפילת מוסף. בפיוט "היום הרת עולם", הנאמר בתפילת מוסף לראש השנה ,ישנו תיאור בריאת העולם כלידה,תיאור שהוא נדיר מאוד במקורות היהודיים ומוצגות בו שתי אפשרויות של יחסים בין הקל לאדם: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש". ככתוב בפיוט: הפיוט היום הרת עולם / מחבר לא ידוע היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדוש נוסח ספרד היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו קדוש הרב עקיבא ביגמן* אומר: "יחסי אדון-עבד מושתתים על מיזוג ואיזון בין אינטרסים סותרים של שני הצדדים: -האינטרס המרכזי של המעביד הוא ביצוע העבודה מתוך שיקולי יעילות וניצול מירבי של עבדיו -האינטרס של העבד מצטמצם להתחמקות מעבודה והימנעות מסנקציות וענישה. יחסי אדון- עבד מתאפיינים במערכת של עונשים והטבות שתפקידם לשכנע את העבד כי לטובת האינטרס האישי שלו ,עליו לעשות כמצוות האדון. במסגרת יחסים אלו מטרתה הכללית של העבודה היא דאגתו הבלעדית של האדון, ואין ציפייה מהעבד לשום מידה של הזדהות ושיתוף במטרה זו. לעומת זאת, יחסי אב ובן מושתתים על יסודות של שותפות אינטרסים מירבית. יחסי האב והבן מאופיינים בשיתוף פעולה, ללא שימוש בעונשים או הטבות כל עיקר. הזדהותו המלאה של הבן עם מטרותיו ארוכות הטווח של אביו הן המניעות אותו לפעולה והן המבטיחות את נאמנותו ומסירותו למען המטרה. העבד והבן בפיוט מהווים אפוא דוגמא לשתי חוויות דתיות שונות: - חווית העבד היא חוויה של ציות וכניעה לצו האלוהי ללא הזדהות אישית עם מטרותיו ומניעיו. עובד ה' העבד נתפס כאדם שעולמו החומרי והשפל שואף במצבו הטבעי לעשות ההפך מדבר ה', ורק הפחד המתמיד מפני כעסו של האדון מסוגל למנוע את האדם מביצוע החטא המתבקש. -חווית הבן היא חוויה של הזדהות ושיתוף פעולה עם דבר ה', מתוך קבלת עול מלכות שמים מרצון ובשמחה. עובד ה' הבן מרגיש כי מטרתה של התורה ושאיפותיה הן מטרותיו ושאיפותיו שלו...יראת החטא של עובד ה' הבן היא יראה מפני כישלון אישי ומלווה במידה רבה של אכזבה ותסכול אישיים ביותר." *הרב עקיבא ביגמן, רב בישיבת ההסדר פתח תקווה-http://www.ypt.co.il/show.asp?id=29734