הפוגרום שגרם למרדכי להגיע לירושלים
רוחות מלחמה מלוות בסיסמאות נגד הציונים וקריאות "עליהום" חזרו ונישמעו ברחובות הצרים של העיירה. הייתה זו עיירה בעירק שבה התגוררו לא מעט יהודים. השמועות אמרו כי מספר יהודים נרצחו בפוגרום שערך האספסוף המשולהב ע"י השאבב . חיי היהודים נעשו קשים עקב התעמולה שאמרה כי היהודים תומכים ועוזרים לציונים בפלסטינה.לדחוק את רגלי הערבים. למרות שהשלטונות הציבו חיילים ברחובות על מנת שישמרו על הסדר הציבורי וימנעו תקיפות יהודים, המשיכו השבאב להקניט ולתקוף יהודים ולהחרים כסף ורכוש כאשר החיילים אינם נוקפים אצבע להגן על היהודים מרדכי כינס את בני משפחתו והודיע להם כי המצב מסוכן ועליהם לעזוב את עירק ולהגיע לארץ ישראל.. הוא התקשר אל איש ההגנה שהיו לו קשרים עם מבריחים ויחד תיכננו את המסלול העקיף שיוביל אותם לישראל. מרדכי החליט לקחת איתו מטען לא גדול מאחר וידע כי המסע יהיה ארוך וקשה. את יתר רכושו נאלץ להשאיר מאחור. היום הגורלי הגיע והמבריחים העלו לטנדר .את אליהו ,את אישתו מלכה ואת ילדיו אלי, נעמי ומשה כאשר הגדול ביניהם היה בגיל 10, המסע היה קשה. הם נאלצו להסתופף בתוך הטנדר על מנת לא לעורר תשומת לב. הם עברו דרך מדבריות, הרים וגאיות. ולעיתים נאלצו להתחבא בתוך מערות על מנת שהנסיעה תתנהל בלילה. כעבור יומיים הגיעה החבורה ללבנון.. כאן המתינו להם חברי ההגנה שהעבירו אותם על גבי חמורים למטולה ומשם הובלו לירושלים. מרדכי לא הצטער על שעזב את עירק. תמיד חלם להגיע לעיר הקודש ירושלים. הוא זכר את המשפט שחזר ונישנה בכל אירוע "לשנה הבאה בירושלים" והנה הוא נמצא בעיר הקדושה שכל יהודי חולם להגיע אליה. מרדכי התעקש לגור בעיר העתיקה קרוב למקומות הקדושים. כנצר למשפחה דתית , היה מרדכי איש דתי שומר מצוות עד קוצו של יוד. מידי יום נהג לבקר בכותל המערבי ולערוך שם את תפילת שחרית. לאחר מכו היה פונה לעבודתו . הייתה זו עבודה קשה של סיתות אבנים. במשך שמונה שעות ישב יחד עם קבוצת עובדים ויחד סיתתו אבנים ששימשו לבניית בנינים. אלא שגם כאן בירושלים פגש בשינאה ובפוגרומים שערכו הערבים ביהודים. באחת השבתות בעודו יוצא מבית הכנסת יחד עם שני בניו, ראה את השכנה הנוצריה מאותתת לו להיכנס לביתה. היא סיפרה לו כי הערבים תוקפים יהודים והציעה לו להישאר בביתה עד יעבור זעם. מרדכי שמע את הערבים המתדפקים על דלתה של הנוצריה ודורשים לחפש יהודים בביתה. היא הראתה להם את הצלב שענדה על צוארה ואמרה להם כי היא נוצריה ואין אצלה יהודים.. מרדכי דאג לגורלן של אישתו ובתו ורק לאחר שחברי ההגנה הגיעו לאזור נודע לו כי אישתו נעלה את דלת הברזל ויחד עם בתה בת הארבע התחבאו מתחת למיטה. היא שמעה דפיקות על הדלת שנמשכו דקות אחדות ולאחר מכן שמעה רעשים ויריות שהיו של אנשי ההגנה שגרשו את הפורעים. ליד דלת ביתם מצא מורדכי חרב מגואלת בדם, דמם של היהודים שנירצחו.. ושוב נאלץ מרדכי לנטוש את ביתו ולהיות פליט. אנשי שכונת הבוכרים אימצו אותם ומצאו להם מקום מגורים. לאחר מכן הגיעו גם ימים טובים. הילדים נישאו והמשפחה התרחבה ומרדכי ראה נכדים ונינים. הסיפור לקוח משושלת היוחסין של אישתי ז"ל שמרדכי היה סבה
יש לך כשרון כתיבה במיוחד בסיפור תמשיך
לפתח. בגלל נסיונך תוכל לדעתי לסקר מאורעות
משמחים של המשפחה אם תרצה.לעיתים בצרוף
תמונות אם תרצה.אני מציע לך לכתוב סיפורים
יש לך יכולת לדעתי .
הסיפור הוא תקציר של שורשי המשפחה שתעדתי מתוך חקירת הסב שבינתיים הלך לעולמו. .
אני מצטער שלא חשבתי על כך בילדותי שאז הפרטים היו שמורים בראשם של בני המשפחה. בינתיים רבים הלכו לעולמם וסיפורים מעניינים אבדו.
תודה על תגובתך