טעימה קטנה מתחלואי הרפואה הציבורית
הייתה לי הזמנה לטיפול בבית חולים לשעה 10.30. כאדם דייקן הגעתי 45 דקות לפני השעה שנקבעה לי ועיני חשכו. חדר ההמתנה היה מלא מפה לפה ולפי ההערכה של משך הבדיקה כפי שצויין בהזמנה , 20 ד' עד שעה, שערתי שאסיים בשעה 12. .. האחות ביקשה למסור לה את ההזמנה ולהמתין עד שיקראו בשמי על מנת להיכנס להכנה לפני הבדיקה. חלפה שעה ועוד חצי שעה ניגשתי לברר מתי יקראו בשמי ואז ראיתי כיצד נקבע התור. ראיתי גבר שהכיר את האחות והזכיר לה נשכחות והופ הוא כבר בפנים. אחרי כן הופיעה גברת שפיטפטה עם האחות בשפת האם והופ היא גם כן בפנים. צייצתי וביקשתי לברר מתי יגיע תורי"הנה ההזמנה שלך עוד מעט אקרא לך" הודיעה האחות בחגיגיות. נישארתי צמוד אליה מבלי לאפשר לה לקבל פרוטקציונרים. עברתי את התהליך המקדים והועברתי לידי האח המבצע את הבדיקה . ופתאום ניכנסת רופאה עם טופס הזמנה והודיעה שיכניסו עכשיו מישהוא ,כנראה ידיד שלה. האחות שלחה אלי מבט והודיעה כי עכשיו תורי.. עודני ממתין ו...עוד פרוטקציונר הובא ע"י רופא שביקש לקבל אותו עכשיו. ושוב ראיתי את מבטה של האחות שנתקל במבט קשוח שלי. עמדתי בפתח מבטיח שלא יכניסו אף פרוטקציונר לפני. כשישבתי מול האחות הערתי לה על האיפה ואיפה שמקבלים את המטופלים . היא נעה על מקומה באי נוחות והתחילה לגמגם ולנסות לתרץ את המהלכים. לא הקלתי עליה ואמרתי לה שזו חוצפה לקבל פרוטקציונרים ולתת למוזמנים להמתין זמן רב מעבר לשעה שנקבעה להם הוכנסתי לחדר טיפולים. הרופאה הייתה נחמדה והיחס היה כמו בבית חולים פרטי. הכרות ,הסבר על התהליך . בקיצור טיפול א.א. לאחר הטיפול קיבלתי את התוצאות והסבר מפורט. לפני השחרור נשאלתי כיצד אני מרגיש והודעתי שאני מרגיש כאבים בבטן כתוצאה מהאויר שהוחדר לביטני.. הרופאה שראתה כי ביטני נפוחה כמו בלון סרבה לשחרר אותי לפני שיערכו לי צילום בטן.דרך המיון של בית החולים. ושוב המתנה ושוב תחכה בצד עד שהרופא יתפנה. הרופא שהתפנה שולח אותי לצילום באגף הרנטגן. ושוב להשאיר שם את ההפניה ולהמתין עד שיקבלו את המקרים הדחופים. אני לא דחוף. בסך הכל בטן שהפכה לבלון.. אני חוזר למיון ושוב להמתין לרופא שיבדוק את הצילום. כעבור חצי שעה הרופא מעיין בצילום ומחליט שלא ניתן לראות דבר דרך האויר הממלא את הבלון-בטן שלי. והוא מחליט שצריך לנסות להוציא את האויר ושום אמצעי לא עוזר הבלון לא רוצה להתפוצץ. ממתינים עוד שעה והאויר מתחיל להפוגג לאט לאט. עכשיו שולחים אותי לעוד צילום בטן ושוב תהליך רישום והמתנה וחזרה למחלקה . והרופא אומר לי לשבת ולהמתין עד שיתפנה לבדוק את הצילום הרופא עסוק בניירת והמטופלים יכולים לחכות. עוברת עוד חצי שעה ואני ממתין. לפתע נישמע ברמקול הודעה "קוד כחול". כל הרופאים נוהרים אל חדר המיון הראשי. הסתבר שהובא לשם נער שנחבל בראשו מנפילה מאופניים ונערכים מאמצי החייאה . מאמצי ההחיאה לא עזרו והנער נפטר . כעבור שעה חזר הרופא. ביקשתי לברר אם אני יכול ללכת הבייתה . נתבקשתי להמתין עד שיתפנה . בשעה 18.45 קיבלתי את תעודת השיחרור . וואו איזה יום קשה. יום בבית חולים ציבורי.
לא כל כך
קטנה...
יש בתי חולים עם עומס אדיר וכמובן מחסור ברופאים.
ועכשיו הבעיות עם הרופאים המתמחים.
טוב שעדיין יש רפואה ציבורית. כשהיא תחדל חולים, שאין להם ממון, עלולים להגיע לעולם הבא בטרם עת.
מצד שני צריך להתלונן לפני הנהלת ביה"ח על צורת קבלת פרוטקציונרים. כמובן שיש מקרים דחופים ולדעתי גם המקרה שלך היה דחוף (התנפחות הבטן).
מאחל לך בריאות שלמה ואריכות חיים.
ברוך
שההתנהלות בו צריכה להיות תקנית ונאותה.
מאחל לך בריאות טובה, שא ברכה.