על השיבוט .... בהקשר לבלוג שכתב אמיר
כשקראתי את הבלוג של אמיר עלה בזכרוני ספר של סארמגו ז'וז'ה - "האדם המשובט". למי שאוהב את הסופר זאת חגיגת שיבוט. אני לא עומדת לספר את תוכנו, מה גם שקראתי אותו מזמן והרבה מהעלילה נשכח ממני. השאלות המהותיות נשארו לי בזכרון. תארו לכם שפתאם קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו כפיל אנושי זהה לו לחלוטין. מה הוא עושה? לסארמגו היה רעיון לא רע - להפוך את ההתרחשות לחקירה בלשית עד שהאדם מגיע לכפיל. וכאן נשאלת השאלה האם זאת סטייה גנטית והזהות ביניהם מוחלטת, האם מצפה להם גורל זהה, ואיך חיים בעקבות הגילוי האדם, המשוכפל והסובבים אותם שנשארים כמות שהם, והאישה או הגבר שאיתם מגלים פתאם שבן/בת הזג שמטבעם רגוזים, עייפים, עצלנים, נצלנים, בוגדים - נעשו פתאם רכים, עדינים, מתחשבים, רומנטיים... בקיצור טלנובלה.
כל מה שסופר הוא השערה דימיונית.
קשה לדמיין שניתן ליצור כפיל שחושב ורואה את אותם הדברים שחושב היצור המקורי.
יחד עם זאת טוב להשתעשע בסיפורי אגדות